הכול התחיל כשבפברואר האחרון קיבלתי מהבנים שלי מתנה לא שגרתית ליומולדת 74: 23andMe. ממבט ראשון המתנה נראתה כמו ערכה לבדיקת הריון, ממבט שני...

על פי אגדה אורבנית אורות הצפון הם סגולה לחיי מין סוערים בלילה שבו הופיעו. היינו שם שלושה - בעלי, אנוכי וחברה שלנו. נראה שהחמצנו הזדמנות פז.

נכנסתי לבריכות הטבעיות שיצרו צוקי הלבה המשוננים בחופי האי, ושחיתי בין חודי בזלת עליהם מתנפצים גלי האוקיינוס. הרגשתי כמו גיבורה בסרט פעולה

המחנה שלנו מוקם ממש לא רחוק מנקודת המפגש בין גיאורגיה, דגסטן, צ'צ'ניה, דרום אוסטיה ורוסיה. הרגשתי כמעט כמו עיתונאית של אזורי עימות...

הלב שלי החסיר פעימה. סיפרתי לשומר בדלפק שבאתי לחפש את שמו של אבי ברשומות. עלינו לקומה השלישית והשומר הוביל אותנו במסדרונות ארוכים, שלא נתעה.

מתחת לחלון דירת Airbnb ששכרנו בקיץ 2016 בעיר גדנסק הייתה מסעדה פינתית קטנה. בכל צהרים התיישבו שם אקורדיוניסט וכנר. הקשבתי להם, וחזרתי לילדות

כשדלתות המתכת נטרקו מאחורי בבום מהדהד, היה לי קשה להתגבר על האימה, גם אם זה היה בכאילו. הדקות המעטות בהן "נכלאתי" בתא בכלא, גרמו לי לחשוב...

מה המשותף בין לפלנד, אפריקה, מדבר סהרה ותל אביב? חלומות ילדות על איילים רתומים למזחלת, טרזן בית עצי הג'ונגל, הנסיך הקטן או חבורת חסמב"ה...

עזבו אותי משרשראות זהב וטבעות יהלומים, אבל אין כמעט מקום בעולם שבו טיילתי וחזרתי משם בלי עגילים. כי בשבילי עגילים זה עניין של גיאוגרפיה.

בגיל 71, אחרי שהיית כמעט בכל מדינות העולם, היית אומר שמסעותיך שינו אותך בצורה כלשהי? קשה לדעת מה הייתי יכול להיות אחרת...

השעה הייתה כמעט שש, השמש כמעט נעלמה. אנה חברתי ואני ישבנו כמו פולניות טובות לבד בחושך, במזחלת כלבים לאור הירח אי שם. לפתע ראינו אור קלוש...

גנבנו חופשה מימי הקורונה ומרכבת ההרים הפוליטית כאן, וברחנו לכפר קטן בהרי רילה בבולגריה. נשמנו חמצן, זללנו פטל, טיילנו וחווינו מלא הפתעות.

לפני כמה שנים הצטרפתי לקבוצת אספנים חובבים מישראל, שיצאה לסיור עתיקות בשווקי אנגליה. ביום האחרון נכנעתי ורכשתי שרפרף עתיק ומגולף מסיסם הודי

מהעיר סמרקנד לסלאר בבוליביה, מקיר התוכים בפרו לעיר האבודה בקולומביה, מהמוזיאון הלאומי בקהיר לממותות בטאימיר...11 מקומות שהחסירו לי פעימה

בדצמבר 1968 הגעתי לשוויץ, ולא סתם אלא כדי להתחתן בטקס נישואים אזרחי בכפר שוויצרי קטן סמוך לסולוטורן (Solothurn), עיר בונבוניירה על נהר אָרֶה

בצפון הרחוק של הולנד השתכנעתי שכדור הארץ הוא שטוח. זה קרה בזמן טיול על קרקעית ים ואדן (Wadden See), אחת מהחוויות היותר מפתיעות שתמצאו

אני אוהבת מגדלורים. הם בעיני אחד המבנים הרומנטיים והמרתקים שיש. הם מקפלים בתוכם טרגדיות ואהבות. תראו כמה חברים חולקים איתי את האהבה...

זהו סיפור על התנגשות בין רשויות ועל שליט שהציב בעמדת מפתח את איש אמונו, בציפייה שהוא יסייע בידו להכפיף את הכנסייה למלכות.

כדי להחסיר פעימה באיסלנד לא חייבים לחדור לתוך לוע של הר געש. מספיק להגיע סתם כך בחודש מרץ כפי שאנחנו עשינו, כדי לטעום את עוצמתו של הטבע

למה? שאלו בעליונות בריטית משועשעת חברינו האנגלים כשסיפרנו שאנחנו נוסעים לוולס. אז מדוע יורש העצר של הממלכה האנגלית נקרא The Prince of Wales?