מדבלין, לה פאז וסן פרנסיסקו ועד מרסי, האנוי וגיאנה הצרפתית. זהו סיפורם של כמה בתי כלא מיתולוגיים בעולם. האסירים שנכלאו בהם ודאי לא תיארו לעצמם כי יום יבוא, ובתי הכלא בהם העבירו את חייהם האומללים יהפכו לאטרקציות תיירות. הסיור בהם מספק את תאוות המציצנות אל מאחורי הסורגים ובעיקר את אנחת הרווחה כשדלת הברזל נסגרת מאחוריך, ביציאה.
קילמיינהם, דבלין, אירלנד
בגלל כיכר לחם
כשדלתות המתכת נטרקו מאחורי בבום מהדהד, היה לי קשה להתגבר על הצמרמורת, גם אם זה היה בכאילו. הדקות המעטות בהן "נכלאתי" בתא בכלא קילמיינהם (Kilmainham Gaol) שבדבלין, גרמו לי לחשוב על היופי שבחופש ועל העובדה שהחירות היא באמת חג.
הסיור בקילמיינהם לא מומלץ אמנם לילדים בני פחות מעשר, אבל אל הכלא הזה, שהוקם בשנת 1796 ופעל עד 1924, הושלכו גם לא מעט ילדים – הצעיר שבהם היה בן שבע - שכל פשעם היה גניבת כיכר לחם בשוק. קשה להאמין, אבל בזמנו זה היה בית כלא חדשני. גברים, נשים וילדים נכלאו בו יחדיו, ללא הפרדה ומחיצות. את התאורה והחימום בלילה סיפק נר יחיד. מבוגרים (לרוב גברים) שנחשבו לאויבי הממלכה האנגלית נכלאו בתאים מבודדים, קרים וחשוכים, ורבים נשלחו מפה היישר למושבת העונשין אוסטרליה.
קילמיינהם נחשב לכלא הלא מאוכלס הגדול באירופה. הביקור בו ממחיש בצורה דרמטית ומציאותית את החיים כאן בתקופת פעילותו, בכלל זה פרקים בהיסטוריה הפוליטית והפלילית האירית העקובה מדם. כאן נכלאו מנהיגי מרידות מפורסמים שמרדו בשלטון הבריטי, וכאן הוצאו להורג מנהיגי "מרידת חג הפסחא" הכושלת של לאומנים אירים כנגד השלטון הבריטי, שהתרחשה בחג הפסחא 1916. הסיור המאורגן כולל ביקור בתאים, סיפורים מרתקים על אסירים מפורסמים, ובקומה השנייה פועלת גם גלריה לאמנות. הכלא הציורי הזה משמש מקום השראה, ובין השאר צולם בו הסרט "בשם האב".
סן-פדרו, לה פאז, בוליביה
15 אלף דולר לתא
נעמדנו בתור בין מאות אנשים, נשים וילדים שמדי בוקר מגיעים לשערי כלא סן-פדרו (San Pedro) שבלה פאז בירת בוליביה. הם המתינו בסבלנות רבה לביקור אצל הקרובים שבפנים, אבל כשהשומר זיהה שאנחנו תיירים, ואחרי ששלשלנו לידיו חופן דולרים, מיד הפנו אותנו לתור המיוחסים ומצאנו את עצמנו באחד מבתי הכלא הכי מוטרפים שיש.
בניגוד לבתי הכלא האחרים בסיפור שלנו, כלא סן פדרו חי, פעיל ותוסס. צעדנו בדחילו ורחימו. לא העזנו להוציא מצלמה כי הזהירו אותנו שבלי בעיה עלולים לחטוף לנו אותה.
כל דמיון לכלא נורמטיבי בעולם המערבי מקרי בלבד. כלא סן פדרו, הגדול בבתי הכלא שבבוליביה, הוא ממלכה בפני עצמה שבה כל אסיר שוכר או קונה את תאו הוא. הכלא הענקי מורכב משמונה "שכונות", ומחירו של תא עם מטבח, טלוויזיה בכבלים ושירותים צמודים ב"שכונה" טובה עשוי להגיע ל-15 אלף דולר. רוב האסירים, מיותר לציין, ידם אינה משגת והם מתגוררים בתנאים קשים, לעתים חמישה בתא המיועד לאסיר אחד.
את הסיור עורך בדרך כלל אחד האסירים המיוחסים, שיודע גם קצת אנגלית, ובאמצעותו מתוודעים לקהילת סן פדרו המרתקת – עם מנהיגים שנבחרים בבחירות אישיות, שתי קבוצות כדורגל, מועדון סנוקר, כנסייה, מסעדה, דוכני שוק, מספרה ואף מלון. צריך לראות כדי להאמין. האסירים, שרובם יושבים על עבירות סמים, עובדים בעצמם בכלא. חלקם מתגוררים פה עם משפחותיהם, ועל כן פועלים פה שני גני ילדים, ובני המשפחות יכולים לצאת ולהיכנס חופשי.
המדריך שלנו, בחור צעיר ממוצא בריטי, נידון לחמש שנים בפנים על אחזקה של כ-30 גרם מריחואנה. אביו הצליח לגייס סכום כסף שבו שיחד את השופט, אחרת היה מקבל עוד כמה שנים בפנים. הלכנו בעקבותיו מרותקים מהסיפורים. מהר מאוד התחלנו להרגיש "כמו בבית". אבל, למרות האווירה ה"משפחתית", כשאסיר תוקע בך מבט אתה מחסיר פעימה. גם הידיעה שמעשי דקירות כאן הם עניין שבשגרה ושהמשטרה מדירה את רגליה מהמקום, גרמה לנו להיזהר קצת בכלא המרתק הזה.
אלקטרז, סן-פרנסיסקו, ארצות הברית
אל קפונה ואיש הציפורים
האסיר המפורסם ביותר שהיה לו הכבוד לשהות בין כתליו של כלא אלקטרז (Alcatrz) שבסן פרנסיסקו היה הגנגסטר אל קפונה בכבודו ובעצמו. וכמובן הרוצח רוברט סטראוד, שאת דמותו בסרט "איש הציפורים מאלקטרז" גילם ברט לנקסטר. על האי אלקטרז, המרוחק כשני קילומטרים בלבד מחופיה של סן-פרנסיסקו, פעל במשך שנים הכלא שנחשב לשמור בעולם ולמפורסם ביותר בארצות הברית.
אלקטרז, שהיה מתקן צבאי, הפך לכלא פדרלי ב-1934. בזכות מיקומו הוא נקבע כבית סוהר שמור ביותר, שאליו הועברו פושעים אלימים ומסוכנים במיוחד. המקום הפך שם נרדף ליעילות ממשלתית, מקום שממנו לא נמלטים. האסירים שהובאו אליו ידעו ששום תכנית בריחה לא תסייע להם לצאת בחזרה לעולם החופשי.
ובכל זאת, בשנת 1962 נמלטו שלושה אסירים מתאיהם. הם הצליחו להערים על השומרים ולהתגבר על החומות הגבוהות והגדר החשמלית. הם הפליגו מהאי על-גבי רפסודות מאולתרות, אך עד היום לא ברור אם הצליחו לצלוח את שני הקילומטרים של מי הים הקרים, או שטבעו במים שורצי הכרישים.
ב-21 במרץ 1963 נסגר הכלא. כמה שנים אחר כך הוא הפך לאטרקציה תיירותית המושכת אליה אלפי תיירים בשנה, ואת הסיורים במקום צריך להזמין חודשים ארוכים מראש. בנוסף לביקור במוזיאון הכלא, בתאי האסירים, במגדלי השמירה ובצינוק - המבקרים עוברים גם תהליך של "מיון וקליטה", ננעלים בתא אפל מאחורי דלתות ברזל כבדות ומתוודעים לכלי האוכל והנשק המאולתרים של האסירים, פורעי חוק אלימים ומציתי דמיון.
כמו ישראלים טובים לא תיארנו לעצמנו שלא נצליח להשיג כרטיסים לאותו יום, אבל באמריקה כמו באמריקה, נאלצנו לצפות בסירת התיירים מפליגה אל האי... בלעדינו.
שאטו ד'יף, מרסי, צרפת
האסיר שלא היה ולא נברא
כשניצבים על שאטו ד'יף (Chateau d'If) ורואים את מרסי קרובה עד כאב, מבינים מה גרם לאסירים שהיו כלואים בטירה שעל האי לצאת מדעתם. אלא שהאסיר המפורסם מכולם לא היה ולא נברא: בבית הכלא של טירת ד'יף בחר הסופר אלכסנדר דיומא למקם את עלילת ספרו "הרוזן ממונטה כריסטו", והאי הקטן זכה לתהילת עולם.
הכלא הידוע לשמצה, שבו נכלאו אסירים פוליטיים ובעלי השקפות דתיות עצמאיות כמו ההוגנוטים למשל, נסגר כבר בסוף המאה ה-19, אבל דמותו הספרותית של אדמונד דאנטס (הוא הרוזן ממונטה כריסטו) ממשיכה להפעים ואפשר אף לבקר ב"תאו".
הטירה עצמה, מבנה ריבועי עם שלושה מגדלי שמירה, נבנתה במאה ה-16 כהגנה בפני פלישות ימיות, ובמלחמת העולם השנייה הגרמנים השתמשו בה בשל מיקומה האסטרטגי. כיום אפשר להגיע אליה בסירה מנמל מרסי הישן, להתפעל ממצוקי האי הדרמטיים ולהבין מדוע איש פרט לרוזן לא הצליח להימלט משם מעולם.
האנוי הילטון, האנוי, וייטנאם
הצלקות של ג'ון מקיין
גם דמוקרטים מושבעים לא יכלו שלא להתפעל מכושר עמידותו המופלא של הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין, אחרי שביקרו בכלא "האנוי הילטון" (Hanoi Hilton) בווייטנאם. מקיין, שהתמודד בזמנו מול ברק אובמה ונפטר ב-2018, בילה כחמש שנים וחצי מחייו בכלא המזעזע הזה ששמו האמתי הואה לו (Hoa Lo, שפירושו כבשן בוער).
הכלא נבנה על-ידי הצרפתים בעבור אסירים פוליטיים וגם חדר הגיליוטינה המקורי עדיין שם, אך את עיקר פרסומו הוא קיבל בזמן מלחמת וייטנאם. שמו נודע לשמצה בשל תנאי המחייה העלובים, שיטות העינויים האכזריות, ההזנחה הרפואית והאוכל המזוהם. העינויים הקשים שעברו בו השבויים האמריקאים הונצחו בסרט ההוליוודי "האנוי הילטון".
רק חלק קטן מהכלא נותר על כנו ושופץ, ובחלקו הגדול של המתחם ניצב כיום מגדל משרדים נוצץ. מדרך הטבע, התמונה ששלטונות וייטנאם מנסים לתאר שונה בתכלית מתיאורי השבויים האמריקאים, אך אולי דווקא בשל כך הביקור במקום מרתק. לתיירים מוצגים תאי אסירים מרווחים, חדר חקירות נקי ממכשירי עינויים, ואת הקירות מקשטים תצלומים של שבויים הקוראים מכתבים ונפגשים עם עיתונאים. אבל מי שראה בזמנו את הצלקות שעל פניו של מקיין, יכול היה להשלים את העובדות (אגב, הזוועות הנוראיות שעוללו האמריקאים לעם הווייטנאמי הן נושא לפוסט אחר). במקום מוצגת גם תערוכה המתעדת את כליאתם של לוחמי חופש וייטנאמיים על ידי הצרפתים בתקופת הקולוניאליזם.
רובן איילנד, קייפטאון, דרום אפריקה
רוחו של נלסון מנדלה
במשך כ-400 שנה היה רובן איילנד (Robben Island) מקום אליו גורשו ובו נכלאו ובודדו מתנגדי המשטר בדרום אפריקה. בשנות האפרטהייד הוא זכה לפרסום עולמי והפך סמל לברוטאליות הממסדית של השלטונות ושל דיכוי רוח האדם וחירותו. דמותו המיתולוגית של האסיר נלסון מנדלה, שהיה כלוא בו 27 שנים מחייו, שורה עדיין במקום.
המדריכים אוהבים לספר איך שמר על אצילותו גם תחת ההשפלה וההתעללות, איך ראייתו נפגמה מאבק אבני הגיר שבהן נאלץ לחצוב ועל הפעם שבה ניסו ראשי הכלא לטמון לו פח, כדי שינסה להימלט והסוהרים יוכלו לירות בו. גם אם הסיפורים נופחו כדי שיסעירו את דמיונם של התיירים, ועל אף הטענות שהתא שאליו כולם עולים לרגל אינו באמת תאו של מנדלה - 27 שנים אחרי קריסת משטר האפרטהייד, בור הגיהינום (Hell Hole) כפי שכונה הכלא, הוא כיום סמל לניצחון הרוח האנושית וליציאה מעבדות לחירות של הרוב השחור במדינה.
הכלא, הממוקם על האי רובן איילנד, כ-12 קילומטרים מחופי קייפטאון, נראה כבסיס צבאי ישן ונטוש. דלתות הסורגים המחלידות וקירותיו המתקלפים מספרים את סיפורו האפל. את היתר משלימים המדריכים, חלקם אסירים פוליטיים לשעבר.
אי השדים, גיאנה הצרפתית
משפט הריגול המפוברק המפורסם בהיסטוריה
"ברוכים הבאים למושבת העונשין באי השדים, שממנה איש לא נמלט". כך זה נשמע בסרט "הפרפר", שעלילתו מתרחשת באי השדים (Devil's Island) השייך לגיאנה הצרפתית שמדרום לוונצואלה, באזור הקריבי של אמריקה הדרומית. בין השנים 1852 ל-1938 נשלחו לאי הקטן הזה אלפי מרגלים ואסירים פוליטיים, אולם האסיר המפורסם ביותר היה ללא ספק אלפרד דרייפוס.
נגד דרייפוס, קצין בצבא הצרפתי, נרקמה עלילה שטנית שבגינה הוא הורשע בעוון בגידה, ודרגותיו נשללו ממנו בטקס צבאי משפיל שנערך ב-5 בינואר 1895. הוא נידון למאסר עולם ולגירוש לאי השדים, אליו הוגלה בעקבות מה שלימים נודע כמשפט הריגול המפוברק המפורסם ביותר בהיסטוריה. דרייפוס שהה באי השדים עד שקיבל חנינה ב-1899, ובמשפט חוזר בשנת 1906 הוכרז חף מפשע וחזר לשרת בצבא הצרפתי.
אי השדים הוא הקטן בשרשרת של שלושה איים. חופו סלעי, הגישה אליו קשה, ואפשר להגיע אליו בסירה, בהליקופטר, או בספינת קרוז העושה את דרכה באזור.
המקום הפך שם נרדף לשיטות הענישה האכזריות של המשטרה הצרפתית, וצריך קצת דמיון כדי להאמין שעל האי הטרופי היפה הזה, אשר חלקו מכוסה בג'ונגל עבות, מוקם אחד הנוראים שבבתי הכלא. כיום אפשר עדיין לראות חלק מהתאים וממבני הכלא המקוריים ולדמיין את האסירים כבולים בשלשלאות ונתונים בסד, ואת הייסורים שעבר שם דרייפוס על לא עוול בכפו.