להתחתן עם כד חלב
אומרים שבכל פעם שפעמון כנסייה מצלצל באחת מעיירותיה של אנגליה הכפרית כדי לבשר על מות ישישה, עושים את דרכם לשווקי העתיקות של הממלכה כלי פורצלן וכסף ומי יודע אילו עוד מציאות שנמצאו בעליית הגג שלה. לפני כמה שנים הצטרפתי לקבוצת אספנים חובבים מישראל, שיצאה לסיור עתיקות בשווקי אנגליה בהדרכתו של יריב אגוזי, מומחה לאמנות, מנהל מכירות פומביות ו"ענתיקר" כהגדרתו.
היו בקבוצה חובבים של זכוכיות סקנדינביות, של אצבעונים נדירים, כדי חלב, אספני מיניאטורות מהמאה ה-18, שעוני כיס ועד עורך דין שאוסף חותמות נוטריוניות. אחרים ריחפו עם חיוך של חתול בין סרוויסים מחרסינה שכמו יצאו ממסיבת התה של הכובען המשוגע בעליסה בארץ הפלאות. כמה עמדו נרגשים מול תרנגולת מפורצלן שמחירה 2,200 פאונד או מריירים למראה אגרטל של גַֹאלֶה (Emil Galle), אמן זכוכית מהולל בן המאה ה-19 שיצירותיו בסגנון ארט נובו עשויות להימכר כיום במאות אלפי דולרים. ראיתי אותם מלטפים שולחן עץ כפרי מהמאה ה-18, ומתרגשים עד דמעות מאגרטל צבעוני וחושני ממוראנו (Murano), אי ונציאני המפורסם בתעשיית הזכוכית שלו.
כמה הגיעו מצוידים בזכוכית מגדלת לבחינה מדוקדקת של פריטים חתומים. חלקם היו בוגרי קורסים להערכת אמנות ועתיקות, שבאו לראות, למשש, לקנות ואולי להגשים את החלום הרטוב של כל אספן חובב: לזהות את הפריט של החיים מונח בנון שלנטיות בערימה, לשלם תמורתו עשרה פאונד ולגלות שהוא שווה פי מאה אלף. "אם לפני כמה שנים היית אומרת לי שאני אוהַב פורצלן, הייתי צוחקת עד דמעות", אמרה נטע, שזה עתה רכשה כד חלב קטן כבן מאה, מפורצלן צ'כי מעוטר בזהב 24 קראט, "חמוד שבא להתחתן אתו".
לפני שיצאנו לחרוש את המחוזות הכפריים עצרנו בשוק פורטובלו הלונדוני, שעל אף היותו תיירותי, ממוסחר ויקר, הוא מציע שפע נדיר לאספנים. כד לבן שעצר את נשימתם של חברי הקבוצה עמד בשכנות לדב ענקי עשוי עץ מאזור היער השחור בגרמניה; כדים סיניים ניצבו לצד סט זעיר של ספלוני חרסינה לשוקו חם; פיגורות רויאל קופנהגן (פורצלן דני) הביטו על דַקַנְטֶר (כלי ליין) מקריסטל, ושעוני כיס הוצגו בשובך יונים לבן ומהפנט שרק מחכה לקונה.
בוז לכחולי המדים
אבל לונדון היא מקום יקר לרכוש בו עתיקות, וככל שמתרחקים ממנה המחירים יורדים. על כן, אספנים רציניים יוצאים עם שחר מלונדון, נוסעים אל אנגליה הכפרית, הירוקה והרטובה מגשם, ומשוטטים מעיר לעיירה, משוק ליריד. המהדרים אף מגיעים ליריד לילה קודם ולנים במכוניותיהם כדי להספיק ולהגיע ראשונים למציאות השוות באמת.
בשוק ארדינגלי ( Ardingly) שבמחוז סאסקס (Sussex) בדרום-מזרח אנגליה, פגשנו בזמן אמת בחברי הצוות האדום של Bargain Hunt, אחד מלהיטי הטלוויזיה הגדולים של ה-BBC. במסגרת התכנית, שסחפה עולם ומלואו, התחרו ביניהם שני צוותים - האחד במדים אדומים, השני בכחולים - שנשלחו לצוד ענתיקות במחירי מציאה בשווקי אנגליה, ולאחר מכן למכור אותן במכירה פומבית ברווח. "אם תראו את הכחולים, תרביצו להם קצת", ביקשו האדומים בהומור אנגלי.
הסתובבנו בין אלפי הדוכנים של היריד הענקי הזה - בין שריוני צב צבועים בלכה, פטריות עץ לתיקון גרביים מן המאה ה-19, כרכובים מלפני מלחמת העולם השנייה, חיצים וקשתות, אריחי דלפט הולנדיים מקוריים, ארונות שנראו כמו תפאורה למחזה ועד הדפסים ארוטיים מהמאה ה-17. זה המקום למצוא בו זיכרונות בפאונד ועד זיופים של זייפנים: הסינים של האלף השלישי מזייפים פורצלן מבית היוצר של סמסון (Samson) הצרפתי, שזייף במאה ה-19 את מייסן (Meissen) הגרמני מהמאה ה-18, שנחשב לגוצ'י של אספני הפורצלן.
רז, סגן אלוף ומג"ד בקבע, מצא בשוק הזה את אהבת חייו - פסל חרסינה גדול עם זיגוג ירקרק בסגנון ארט דקו, של נערה מעורטלת האוחזת שני כלבים ברצועה - וטס אתה בזרועותיו כל הדרך לארץ.
בון טון מהבוידעם
אם עד לפני כעשרים שנה, מובילי טרנד האספנות בישראל נהגו לחזור מאנגליה עם סיר לילה ויקטוריאני מעוטר בוורדים ומלאכים, כיום הציד אחר עתיקות מתוחכם ואנין יותר, והמרוץ אחר ואזה מהמאה ה-18 או שעון עתיק מהמאה ה-19 הפך לבון טון ולאפיק השקעות. אל טיולי האספנות האלה מגיע קהל מגוון - נשים המחפשות סמן חברתי, סלבס הרוצים משהו עתיק לבית, חובבים שהתמכרו לעניין ועד אספנים עם תפיסה עסקית.
הם יכולים להיות בני שלושים או שבעים, אבל כשהם רואים בובת חרסינה עם לחיים ורודות ביריד עתיקות כפרי באנגליה, או מבחינים בפמוט כסף מצועצע בשוק הפשפשים בפריז, הם יכולים להתנהג כמו בני ארבע שקיבלו צעצוע חדש. חלקם בעלי רקע נרחב באמנות ולאחרים אין כל הכשרה פורמלית בנושא, אך הם באים מרקע סוציו-אקונומי בינוני-גבוה וצפונה, רובם בעלי מקצועות חופשיים וכולם חולקים אהבה לדבר. עזבו אותם מטרקים בהימליה, ולא בטוח שאפילו שיט תענוגות בקאריביים יצליח להדליק אותם כמו שיטוט בין מדפים במחסן של שמונצעס מהמאה ה-19. ואם הם ימצאו צלחת תואמת לסרוויס שיש להם בבית, או שעון שולחן דומה לזה שעמד אצל סבתא בוויטרינה, הם יתעלפו מהתרגשות.
אומרים שיהודי ישלם כל מחיר עבור מציאה, אבל מומחי אמנות מעריכים שבשווקי העולם עדיין מסתובבות מציאות אמתיות במחיר של עשרות או של כמה מאות דולרים. "לא נדרשת הבנה מעמיקה באמנות", הסביר לי אחד מחברי הקבוצה. "אבל צריך שיהיו עניין וזיקה, ובעיקר שתהיה התרגשות. שגעון האספנות לא מתפתח ביום אחד. יש אנשים שבתחילה לא קונים בשקל, אבל נהנים מאוד מהפן הלימודי ומראיית הדברים מזווית אחרת. בשבילי סיור באוסף הגדול של כלי פורצלן במרתף מוזיאון ויקטוריה אנד אלברט בלונדון, הוא כמו סיור במנהרת הזמן".
מאחורי כל חפץ יש סיפור
הגענו ללואיס (Lewes), עיירה כפרית חביבה במחוז סאסקס, מרחק של כשעתיים נסיעה מלונדון. יש בה נחל, גשרון אבן, עצי ערבה בוכייה, שחפים וברבורים, בתי עץ עם פרחים באדניות, מבשלת בירה מ-1790 ומדרחוב חמוד המסתיים בגבעה ירוקה.
בשנים האחרונות הפכה העיירה למרכז עתיקות גדול. רחובותיה עמוסים בעשרות חנויות המציעות חפצי אמנות וענתיקות מכל סוג, וגם במסעדותיה אפשר לרכוש סרוויסים ופיצ'יפקעס מעליית הגג. אפילו הכנסייה שבראש הגבעה הוסבה לשוק פשפשים צבעוני, עמוס כמו תרכוס הנדוניה של סבתא. שוטטנו שם בתוך ערבוביה מקסימה של קיטש: צלחות flow blue (חרסינה אנגלית המתאפיינת בצבעיה הכחולים) איכותיות, בקבוקי סיפולוקס שבעלי הקיוסקים אצלנו מזגו מהם פעם סודה, מפות תחרה, מקלות טיולים מעץ, אגרטלי ארט דקו, מכסים של צנצנות עוגיות ויקטוריאניות, פסנתר מכני שהשמיע מנגינות של סקוט ג'ופלין ורפליקה של דג נהרות ענקי.
השיטוט בחנויות של העיירה הניב פריט שחולל סנסציה: עבודה של האחיות סמואל מראשון לציון, מאמניות הקרמיקה החשובות בישראל שפעלו בארץ בשנות ה-30 של המאה הקודמת. "הגעתי לפריט הזה במקרה, רק מפני שעל התווית נרשם בטעות Scandinavian Pottery", אמרה יעל הנרגשת, שאוספת קרמיקה סקנדינבית. כעת, תמורת עשרה פאונד, תחזור היצירה לכור מחצבתה בישראל. נשמע הזוי? לא, אם זוכרים שבארץ היה פעם מנדט, וחיילים בריטים רבים חזרו לאנגליה עם מזכרות מארץ הקודש - מציורים של זאב רבן הנחשב לאחד מאבות האמנות בארץ, ועד פרטי יודאיקה מתוצרת בצלאל. טיול מהסוג הזה הוא שיטוט בזמן, ומאחורי כל חפץ יש סיפור.
ניחוח נפטלין
גם טחנת הקמח הישנה Town Ford Mill שבעיירה האלסטד (Halstead) במחוז אסקס (Essex), הפכה למרכז ענתיקות, עם ריח מתקתק של נפטלין. זיוה צדה פסל מפאריאן (Parian, חרסינה לבנה דמוית שיש) מן המאה ה-19, ושוש רכשה ב-350 פאונד תיבת כסף סינית מבית המסחר הסיני המפורסם וואנג הינג (Wang Hing), ששיווק גם לרשת טיפאני המהוללת.
המשכנו לשוק קמפטון ( Kempton Park Racecourse Antique Market) שבסאנבורי (Sunbury). זהו היפודרום סוסים פעיל במרחק של כ-25 קילומטרים מדרום-מערב ללונדון, ובביתנים שבהם מתקיימים הימורים (Tote Betting) בימים של מרוצים, רוחש בימים אחרים שוק נפלא של אספנים. אפשר למצוא פה שלטי רחובות ישנים ומעילי פרווה ועד אריות מאבן ושיני כריש. לצד כד מעוטר בזהב מהמאה ה-19, נמצאה "אצבע" מזויפת לספר תורה שרצו עבורה 250 פאונד, ועבור אריח דלפט מהמאה ה-17 ביקשו 40 פאונד. סוזן רכשה ב-14 פאונד זוג אצבעוני חרס מתוצרת וודג'ווד (Wedgwood).
למחרת נסענו לשוק דלטינג (The Delting International Antiques & Collectors Fair) שבמחוז קנט
שהוא מהירידים התקופתיים המתקיימים ברחבי הממלכה. ?Isn't it lovely שאל בחיוך
מוכר במגפיים ובחולצה משובצת, שעמד בין רובים ממלחמת העולם השנייה וחתולים וינשופים מפורצלן. ביומיים של היריד הוצעו כאן למכירה קלשונים, אתי חפירה מעץ ועד ראש מפוחלץ של שור שקישט בעבר קיר של טירה. הגשם שהצליף בהאנגר הענקי שבו שוטטנו לא הפריע לנפתלי
לצוד מציאות. תמורת עשרה פאונד הוא רכש כלי פורצלן גרמני בצורת עלה, מעוטר בציפורים וחרקים, כנראה שריד לסרוויס נדיר. שולה מצאה צלחת חרסינה יפה בחמישה פאונד, שאותה תמלא בשוקולדים ותעניק כמתנה לחברה.
ביום האחרון נכנעתי. רכשתי שרפרף עתיק ומגולף ביד מעץ סיסם, עם פלטה משיש אדמדם, שעשה את דרכו מבורמה או מנפאל לבריטניה כשעוד הייתה אימפריה ומשלה בימים. אחרי שבוע בשוקי העתיקות של אנגליה, הבטחתי לעצמי לפחות דבר אחד: לא לזלזל יותר בסרוויס החרסינה ובשמונצעס של סבתא שלי ששרדו מפולנייה.
טיפ: מומלץ בחום לכל אספן עתיקות וחובב אמנות – ביקור באגף הזכוכית והפורצלן במוזיאון ויקטוריה אנד אלברט (Victoria & Albert), באוסף הדוכס מוולינגטון באפסלי האוז (Apsley House), ובאוסף וואלאס (Walace Collection) הנמצא במרחק של פחות מעשר דקות הליכה מרחוב אוקספורד.
טיפ: מרכזי המציאות הגדולים כיום באירופה הם אנגליה, צרפת, גרמניה ובלגיה, כולן מדינות אירופאיות עשירות המהוות מרכזים אמנותיים חשובים של ציור, פיסול ותכשיטים.
טיפ: חברת Penman Fairs האנגלית מארגנת ירידי ענתיקות ברחבי הממלכה, מלונדון, ברייטון ובאת' ועד יורק.
צילומים: גסטון צבי איצקוביץ', גליה גוטמן
* שמות חברי הקבוצה בפוסט בדויים לשמירת הפרטיות
ווי איזה יופי של כתבה וצילומים.בכמה תמכרי לי את השרפרף?
גליה, כתבה נהדרת. אנחנו (בעיקר הוא) חובבי תכניות טלוויזיה העוסקות בענתיקות. וחוץ מזה גם אוספים ינשופים, צלחות קיר וכדים מטיולי חו"ל. לא ממש מבינים בערכם של הפריטים אך בהחלט מבינים את ההתרגשות.
המלצה מצוינת!