• גליה גוטמן

מגדלים של אור

עודכן ב: אוג 4


הוא היה אחד משבעת פלאי העולם העתיק. הוא נבנה בין השנים 280 ל-247 לפני הספירה ונחשב

למגדלור הראשון בהיסטוריה. גובהו היה כ-130 מטר והוא ניצב על חצי האי פארוס (Pharos) הסמוך לעיר הנמל המצרית אלכסנדריה. על פי התיאורים, מגדלור פארוס היה מרשים מאין כמותו ובנוי כולו אבן לבנה משובחת: חלקו התחתון היה ריבוע רחב מאוד, חלקו האמצעי מתומן, חלקו העליון מעגלי וצר ובראשו דלקה אש תמיד שעדשות ומראות העצימו את אורה.

ראשיתו של המגדלור הגדול של אלכסנדריה, בטרגדיה: הוא תוכנן על ידי אדריכל צעיר בשם סוסטרטוס מקנידוס (Sostratus of Cnidus), שהיה תלמידו של דינוקראטס (Dinokrates), גדול האדריכלים היווניים של זמנו. סוסטרטוס הזמין את ארוסתו האתונאית והוריה לבוא ולראות את הפרויקטים היפים שהוא מתכנן באלכסנדריה, אך בלילה האחרון הספינה שבה הפליגה המשפחה עלתה על שרטון. בבוקר נסחפו הגופות אל החוף. סוסטרטוס מוכה היגון חדל לתפקד. בעצת מורו, החל לתכנן מצבת זיכרון יפהפייה שתהיה גם מועילה ותאיר את הדרך לספינות. מגדלור פארוס שעמד במשך מאות שנים בפגעי הזמן, נהרס סופית ברעידת אדמה חזקה שפקדה את חוף אלכסנדריה במאה ה-14.

תגידו מה שתגידו, מגדלורים הם בעיני אחד המבנים הרומנטיים והמרתקים שיש. הם מקפלים

בתוכם סיפורי חיים, טרגדיות, אהבות. הם מספרים את סיפורן של ספינות שירדו למצולות על אנשיהן ומטענן, ורבים מהם משמשים אתרים סחופי רוחות של היסטוריה ונוסטלגיה. ואם לא די בכך, הם גם סמל פאלי, מה שמעצים את הרומנטיקה שנקשרה סביבם.

אגב, לכל מגדלור יש "חתימה" משלו המאפשרת לזהות מיהו על מפת נווט ימי. החתימה מורכבת מסדרה של משך וצבע האור ומשך הכיבוי, שניהם בשניות, בדומה לקוד מורס צבעוני.

קייפ אוטוויי, אוסטרליה

גליה גוטמן

ב-1878 הפליגה מהעיר גרייבסנד (Gravesend) שבאנגליה הספינה לוך ארד (Loch Ard), כשעל סיפונה 54 נוסעים ואנשי צוות. שלושה חודשים היטלטלה הספינה בים הסוער. בלילה האחרון, שעות לפני שהטילו עוגן מול חופי ארצם החדשה, אוסטרליה, חגגו הנוסעים את ההפלגה המוצלחת.

השכם למחרת, בבוקר ערפילי וסוער, טעה הקברניט בחישוביו והחטיא את הכניסה המערבית למצר באס (Bass Strait) הצר והבוגדני.

הכניסה למצר, התחום בין האי קינג (King Island) לחוף, ידועה בשם "קוף המחט" על שום קשיי הניווט אליה. כשהבחינו באיתות המגדלור שבכף אוטווי (Cape Otway) כבר היה מאוחר מדי. הגלים הסוערים השליכו את הספינה אל הסלעים שבקרבת החוף וכל הנוסעים ואנשי הצוות נספו, למעט שניים: המלח טום פירס ואווה קרמייקל, נערה אירית בת 18 שאיבדה את כל משפחתה באסון.

טום שנאחז בסירת הצלה הצליח להגיע לחוף. הוא שמע את זעקותיה של אווה שלא ידעה לשחות, קפץ שוב אל המים הסוערים, ואחרי מאבק עיקש הגלים זרקו את השניים אל חופו החולי של מפרץ קטן. אגב, לסיפור ההצלה ההרואי לא היה המשך רומנטי כמתבקש... אווה חזרה לאירלנד ונישאה שם וטום נעשה קפטן.

כדי להגיע אל המגדלור נסענו ממלבורן לכיוון דרום-מערב, אל דרך האוקיינוס הגדולה (Great Ocean Road), אחת מדרכי החוף המפורסמות בעולם. בדרך נחמד לעצור בעיירת הדייגים אפולו ביי (Apollo Bay) הממוקמת בשיפוי רכס אוטוויי (Otway), ולרדת באחד מהדוכנים על לובסטר טרי (לאחר שבושל כמובן).

אפולו ביי היא בסיס מצוין לגיחה אל יער הגשם אוטוויי (Otway National Park), שבו צומחים עצים עתיקי יומין לצד שרכי ענק, וביניהם מפלי מים שוצפים. מערכת שבילים נוחה, גשרוני עץ ומרפסות תצפית מאפשרים גישה למפלים ולפינות חמד.

כשיוצאים מיער הגשם וחוזרים לדרך האוקיינוס, מגיעים למגדלור של כף אוטוויי, העתיק ביותר ששרד בשרשרת המגדלורים שנבנו לאורך חופי אוסטרליה במהלך המאה ה-19. יותר מ-160 שנה הוא ניצב בודד וגאה על צוק סלע מעל מצר באס הרוגש, ובמשך שנים ארוכות שימש אלומה של תקווה לספינות העמוסות במתיישבים מאנגליה ומאירלנד שהפליגו במים סוערים אל מושבת הכתר שבצדו האחר של הגלובוס. בשנת 1994 נפסקה פעילותו של המגדלור.

לבלוג של גליה

נקודת אור זעירה בליל סערה חשוך על אי קטן בנורבגיה

זיוה רענן

איי סולונד (Solund) הם מקבץ של איים השוכנים מצפון לעיר ברגן בפתחו של הפיורד הגדול בנורבגיה, הסוגנה-פיורד (Sognefjord). המקבץ מכיל אינסוף איים קטנים, איונים וסלעים המזדקרים מהמים. הנוף הוא סלעי ובאיים הגדולים יותר גם הררי. בשהות שלנו באי המרכזי הצטרפנו אל השייט היומי של סירת הדואר שתפקידה לחלק מכתבים וחבילות לתושבי האיים הקטנים.

באחד האיים הקטנים הבחנתי במגדלור קטנטן הניצב על הסלע האפור החשוף, ולידו בית עץ נורבגי טיפוסי. דווקא ממדיו הזעירים של המגדלור והבית היחיד שעומד לצדו היו בשבילי איזו תמצית של בדידות שחשתי בטיול באיים.

השייט בסירת הדואר התקיים ביום גשם, ובתנאי הרוחות של הים הוא הפך לעתים למצליף. הנוכחות הצנועה הזאת של המגדלור הקטן מול משברי הגלים הגבוהים וסערות הגשם והרוח הזכירו לי באופן משונה ציורים סיניים שבהם נראה אדם קטנטן מול ההרים הענקיים והיקום כולו.

חשבתי על לילות הסערה, והחיים במקום הצטיירו לי כחוויה מפחידה למדי של התמודדות עם איתני הטבע במלוא עוזם. אני מדמיינת נקודת אור זעירה בלילות חשוכים או בבוקר אפוף ערפל. מכל המגדלורים שראיתי בטיולי, דווקא הקטנצ'יק הזה נחרט לי עמוק בלב, כמו חייל הבדיל של אנדרסן שעמד איתן על רגלו האחת. בבלוג שלי אפשר לקרוא יותר בהרחבה על איי סולונד ועל החיים בחוף הנורבגי.

לבלוג של זיוה

צמד המגדלורים בכפר סורופי באסטוניה

גילי מצא, עיתונאית-צלמת

אני חייבת להודות שמגדלורים הם מוטיב משמעותי בחיי, אולי מגלגולים קודמים. אני זורמת עם הנטייה הזו כבר שנים, כי לא טוב היות האדם נטול שומר אור בחייו. זו התחושה שלי כשאני מחפשת לפגוש מגדלור חדש בדרכי, מרובת החופים והים. אני מתמלאת פיוט וערגה למגדלורים כמושאי געגועים הנושאים בחובם גלי אור ותקווה. למרות בדידותם המזהרת הם תמיד שם, מחכים לכוון את הטועה בדרך או הנאבק בצוקים, לחוף מבטחים ולאנחת רווחה.

מתוך כ-71 קבין של יופי ומגדלורים באסטוניה, נסעתי במיוחד כדי לפגוש "תאומים" בכפר סורופי (Suurupi) שבפרברי טלין, בירת אסטוניה. האחד הבנוי אבן נקרא "האחורי", והשני העשוי עץ נקרא "הקדמי" והוא העתיק מסוגו באסטוניה. המגדלורים הוכרו על-ידי אונסק"ו כאתרי מורשת בזכות היותם בעלי ערך ארכיטקטוני-תרבותי מיוחד. שני המגדלורים ניצבים במרחק של 2.3 קילומטר זה מזה והם מעוגנים בנדל"ן נהדר: אחוזה של צמד חמד בשם רנה ואן-לי האחראיים על תחזוקת שני המונומנטים, כפי שעשתה משפחתה של אן-לי מזה עידן ועידנים. אגב, המתחם כולו הוא כיום אתר מורשת ארכיטקטוני לאומי.

שומר מגדלור היה במהותו מקצוע גברי ובמיוחד בתקופת מלחמות, כשהמים הטריטוריאליים היו ממוקשים. וכאן מסתתרת נקודה פמיניסטית מובהקת: סבתא של אן-לי היא זאת שהייתה מטפסת בסולם כדי לאותת בפעמון ענק. הפעמון הוחלף ברבות הימים בצופר מחריש אוזניים, כדי שהשאון שעורר יגיע לאוזני הימאים שפילסו את דרכם לעבר הנמל של טלין.

לדברי אן, בתחילת שנות ה-2000 המדינה הוציאה לגמלאות את שומרי המגדלורים כי הטכנולוגיה אפשרה מיכון אוטומטי. כך חלף מן העולם מקצוע משמעותי בתולדות אסטוניה, מדינת חוף מובהקת.

החוויה שלי במקום כללה אירוח בסלון של הצמד ומשם טיפוס למרומי המגדלור ממנו נשקפת תצפית מרהיבה של 360 מעלות. התעכבתי בגרמי המדרגות השונים, בהם יש תערוכת מוצגים שנשמרו על-ידי המשפחה - ממש נוסטלגיה במיטבה.

את מגדלור העץ, שאינו פתוח לציבור, שקלו השניים להסב לצימר ואני מחכה לעדכון מתי אוכל לישון תחת גמלון של מגדלור ומדרגות עץ חורקות. בינתיים אני שומרת את הדרכון שקבלתי מהם ובו מוחתמים כל מגדלורי אסטוניה. בתרגום מילולי משמעות שמם: "מגדלי אש". לחיי המגדלים הלוהטים שבדרך ולפסטיבל השנתי שחל באוגוסט, חגם של כל מגדלורי אסטוניה.

לבלוג של גילי, "לטייל עם גילי"

פגיס קוב, נובה סקוטיה, קנדה

מירב טלמור-קשי

מגדלור, light house. רק השם כבר מעלה בדמיון תמונות של מלחים המנווטים דרכם אי שם בים ומחפשים להגיע אל חוף מבטחים. המגדל המואר שימש תמיד השראה לסיפורים רומנטיים ודרמות קולנועיות וספרותיות. המגדלור ימוקם במקום בולט הסמוך לים, כך שיוכלו להבחין בו מרחוק. רוב המגדלורים דומים בצורתם, אך לכל אחד אופי מקומי משלו ופעמים רבות גם נפשו קשורה בכפר הדייגים או בעיירה הקטנה הסמוכה.

בחרתי לשתף אתכם במגדלור המיוחד פגי'ס קוב (Peggy's cove) השוכן בנובה סקוטיה, קנדה. ברחבי נובה סקוטיה ישנם כ-160 מגדלורים ואנחנו הצלחנו לראות כמה מהם, אולם אין ספק שפגי'ס קוב השאיר על כולנו את הרושם החזק ביותר. זהו המגדלור המפורסם והמצולם ביותר בנובה סקוטיה, כמו גם כפר הדייגים השוכן ממש לצדו - כפר רומנטי קטן, וכל פינה וכל זווית בו יכולות לשמש לתמונה מרתקת אחרת. כאשר חולפים על פני הכפר הציורי הזה מגיעים לסלעים האדירים המשקיפים על הים ובראשם המגדלור.

פגי'ס קוב נבנה ב 1915 ועדיין משמש כדי להאיר את הדרך חזרה, בעיקר לדייגי לובסטרים. אנחנו הגענו אליו במהלך טיול קרוואן משפחתי, ואני זוכרת את הסלעים הלבנים הענקיים והחלקים ואת המצוק המשקיף לאוקיינוס. בסמוך למגדלור מתנוססות אזהרות שלא להתקרב למצוק ולא להלך על הסלעים השחורים החלקים שעליהם מתנפצים גלי אוקיינוס אדירים - המהווים סכנה אמתית. יחד עם החוויה של המקום הקסום חייבים להיות מאוד ערניים, בעיקר כאשר מטיילים עם ילדים קטנים. אם תגיעו לטייל באזור, אני ממליצה בחום להקצות כמה שעות לביקור במקום ובכפר הדייגים הקטן.

לבלוג של מירב, "חלומות ומסעות"

מגדלורים באירלנד

מיכל בן-ארי מנור

אירלנד היא ארץ של מגדלורים. קו החוף שלה מעוטר במפרצונים, צוקים ושרטונים אשר חייבו בניית מגדלורים רבים. המגדלור מסמל את הצורך לנדוד, להגר ולהתרחק מחד, ומאידך גם לשמור על הקשר עם נמל הבית. האירים נחשבים לאחת האומות המהגרות ביותר בעולם (רוב האירים בכלל מתגוררים מחוץ לאירלנד). אך למרות ההגירה המאסיבית, החיבור התרבותי שלהם לנמל הבסיס, אירלנד, מעולם לא ניתק.

במחוז וקספורד (Wexford) שבמזרח אירלנד שוכן מגדלור הוק (Hook). זהו מגדלור רחב במיוחד, גובהו 35 מטר, הוא נחשב למגדלור הפעיל הוותיק ביותר בעולם ומכונה "הסבא של המגדלורים".

כבר במאה השביעית לספירה נזירים שחיו במקום דאגו שכל הזמן תבער אש בנקודה בה נמצא המגדלור כיום, כדי לאותת לספינות.

המבנה הנוכחי נבנה במאה ה-13 על ידי האביר ויליאם מרשל, והנזירים המשיכו לאייש אותו ולהיות אחראים על תפעולו עד שנת 1641. או אז עברה תחזוקת המבנה לשומרי המגדלור ובני משפחתם. בשנת 1977 הפך המגדלור לחשמלי ובשנת 1996 לאוטומטי.

קוריוז: הביטוי המפורסם "by hook or by crook" שנאמר על ידי אוליבר קרומוול כאשר ניסה לכבוש את אירלנד, מקורו במיקומם של מגדלור Hook Head ושל הכפר השכן Crook.

בזכות גילו, המגדלור פופולרי מאוד, מושך אליו אלפי תיירים בשנה, וניתן לסייר בתוכו בסיור מאורגן שאורך כ-40 דקות. שימו לב שכדי להגיע לראש המגדלור יש לטפס 115 מדרגות...

כתובת: Churchtown, Hook Head, Co. Wexford, אירלנד

לבלוג של מיכל, "רואה עולם"

מגדלור על יבשה מעשנת, המגדלורים בגארדסקאגי

ינינה זסלבסקי אפק

רייקיאנס (Rejkyanes) היא לשון יבשה בדרומה של איסלנד, שעליה נמצא שדה התעופה הבינלאומי. מרבית התיירים המגיעים לאיסלנד ממהרים לאסוף את מזוודותיהם, לחתום על מכונית ולנסוע לאתרים המפורסמים של האי. אבל אנחנו, בפעם השלישית שלנו באיסלנד, הרשינו לעצמינו להישאר. רייקיאנס בתרגום חופשי מאיסלנדית היא לשון יבשה מעשנת, והיא זכתה לשם הזה לא בכדי. מתחתיה הלבה גועשת, ובמקומות מסוימים באי אפשר לראות בוץ לוהט ומבעבע המעלה קיטור ויורק גופרית.

אבל לחופיה של לשון היבשה – שקט ושלווה. דייגים התיישבו בכפרים קטנים, ויוצאים היום כמו אז לים לדוג את פרנסתם. חופיה של לשון היבשה מחורצים, קרקעית המים מסולעת ולכן נבנו ברחביה 13 מגדלורים – לסמן את גבולותיה ולהזהיר ספנים בלילה. יצאנו לטיול של אחר הצהרים לשני המגדלורים של גארדסקאגי (Gardskagi), הניצבים בקצה לשון היבשה. האוטובוס החינמי השאיר אותנו בצומת הקרוב. "לכו עם הדרך "אמר לנו הנהג. הדרך לקחה אותנו בין שדות שיבולים הנעים ברוח , בין כבשים רועות, לצדי בית עץ בודד וכנסיה.

גברת מבוגרת בירכה אותנו לשלום ושתי בנות מצחקקות חלפו על פנינו. ככל שהתקרבנו לקצה הרוח גברה. שני המגדלורים – האחד ישן ונמוך, והאחר גבוה וחדש יותר – עדיין פעילים. יתרונו של הנמוך בכך שהערפילים אינם מסתירים אותו. לעומת זאת, את הגבוה רואים מרחוק. רציתי מאוד להישאר אחרי השקיעה, לראות את פנסו המהבהב של המגדלור, לצפות באלומה הסורקת את המים, אבל אסור היה לנו לפספס את האוטובוס האחרון. אז צילמנו קצת מגדלורים על קו המים והשארנו אותם לשמור על החוף, בדד.

לבלוג של ינינה, "אופקים מטיילים".

המגדלור בכפר הדייגים אורק בהולנד

רחלי לביא-דגן

אורק (Urk) הוא אחד מכפרי הדייגים הוותיקים בהולנד. בעבר היה זה אי בים הצפוני, אך עם ייבוש הפולדר (Polder, פיסת יבשה שנכבשה מהים) הוא הפך לכפר לחוף ימת אייסל (Ijsselmeer). המגדלור של אורק מתגלה לפתע, כשמגיעים לקו החוף. בכיכר שלפני המגדלור ניצב פסל זיכרון לדייגים שלקח הים - סמל למציאות הקשה שהייתה מנת חלקם של תושבי הכפר בעבר. הפסל מתאר אשת דייג הצופה אל הים וממתינה לשווא לסירת בעלה, ומנגד הים. סביב הפסל נקבעו לוחות עם שמות הדייגים שיצאו ולא שבו.

בעבר נהגו נשות הכפר לעמוד על החוף עם מנורת פחמים עבור בעליהן שחוזרים מהים. לשמחתן של נשות הכפר, ב-1617 נבנה על החוף עמוד-אור, ובהמשך הוחלפה מנורת הפחמים במנורת שמן. ב-1843 נבנה המגדלור שניצב עד היום, ולצדו בית שומר המגדלור. מאז 1985 אין עוד שומר מגדלור באורק או בכל מקום אחר בהולנד - עוד מסורת שאבד עליה הכלח.

משפט שגור בפי התושבים הוא שהים נותן והים גם לוקח. אני מהלכת סביב ופתאום רואה זוג אוהבים צעיר המביט אל העתיד, אל הים שנותן... כשביקרתי במגדלור הוא היה אמנם סגור, אך בימים כתיקונם ניתן לבקר בו בזמן חופשות בתי הספר, מלבד בימי ראשון.

לבלוגוזין של רחלי, "רק-עתיק"

לקבוצת הפייסבוק של רחלי, הולנד. לטייל מחוץ למסלול

מגדלור קפלינוס, האיים האזוריים

טלי קורן

בחלקו המערבי של האי פאיאל (Faial), השייך לארכיפלג האיים האזוריים ומכונה האי הכחול, נמצא מגדלור קפלינוס (Ponta dos Capelinhos). סיפורו של המגדלור מרתק מאד ואף עצוב.

עד שנת 1957 שכן במקום כפר דייגים קטנטן שתושביו התפרנסו מצייד לווייתנים. במהלך היום הם היו מתצפתים לעבר הים עד שניראה סילון מים בלב הים, וכך זיהו היכן נמצא הלוויתן. יום אחד בשנת 1957 ניראה למרחוק סילון גדול במיוחד. אלא שהפעם לא היה זה לוויתן. אלו היו סילונים ענקיים של מים מבעבעים כתוצאה מהתפרצות של הר געש תת-ימי. ההתפרצות נמשכה כשנה שלמה ובמהלכה נפלטה כמות אדירה של לבה אשר עלתה מעל פני הים. כך נוסף לאי פאיאל שטח חדש שגודלו כמה קילומטרים רבועים - הוא הר הגעש קפלינוס.

כתוצאה מכך, המגדלור שניצב בפינה הכי מערבית של האי כוסה בחלקו באפר. ואם לא די בצרה הזאת - ה"אי" החדש שנוצר פשוט הסתיר את המגדלור שלא יכול היה לתפקד יותר. תושבי הכפר, שנותרו חסרי כל, נאלצו לנטוש את המקום.

כיום סביבת המגדלור עדיין צחיחה ואפורה בעקבות ההתפרצות האחרונה. הר הגעש חריג מאוד בנוף של האיים האזוריים - שהם ירוקי עד ושופעי מים. במקום מסומן מסלול מעגלי שניתן לעלות בו עד לפסגת הר הגעש ולצפות בו מזוויות מעניינות שונות. הר הגעש עצמו משמש כאתר מחקר גאולוגי והמגדלור הפך למרכז מבקרים מעניין.

טלי קורן - יועצת ומתכננת טיולים בהתאמה אישית

לבלוג של טלי


מגדלור קאלור, איי פארו

ערן ברימן

סיפור שהיה כך היה:

טיילתי באיי פארו (Faroe), ארכיפלג איים השייך לדנמרק ונמצא בצפון האוקיינוס האטלנטי, בין איסלנד לנורבגיה. הגעתי לאחד האיים, כשמטרתי העיקרית היא להגיע למגדלור יפהפה בקצה השני של האי. בדרך אני עובר על פני כנסייה יפה ועוד פסל השייך למיתולוגיה הנורדית. כשאני מגיע לאזור, לא כל כך ברור לי לאן בכלל צריך ללכת ואין נפש חיה לשאול. בסוף אני לוקח הימור ומתחיל לטפס על הר מכוסה דשא. אין שביל ואין כלום.

זה נמשך די הרבה זמן, והדבר היחיד שעודד אותי היה שלפי הקליטה המועטה שהייתה בטלפון ובגוגל מפס, הייתי בכיוון הנכון. בסוף, לא תאמינו, הגעתי! מדובר במגדלור נמוך יחסית, שלמזלי לא נמצא במקום הכי גבוה באי, אך במיקום באמת יפה.

ואז התחלתי את הדרך חזרה. לכאורה באותה דרך רק ש... פתאום אני מרגיש שמעופפת מעליי ציפור, ממש ממש קרוב אלי (לא ראיתי כי זה קרה מאחור). חשבתי לעצמי "אוקיי, טעות", אבל אז הגיעה עוד אחת ועוד אחת, וזה כבר ממש התחיל להפחיד! התחלתי לרוץ במורד ההר, נזהר לא לנקוע רגל...

למטה פגשתי רועה צאן ושאלתי אותו לפשר הדבר. מתברר שעברתי באזור הקינון של הציפורים. הן פשוט רצו להגן על הקינים שלהן, שכלל לא ראיתי אותם.

מסקנה: צריך להכיר את המסלול ולא לפלוש לאזורים של אחרים!

לאתר של ערן "The Laughing Traveler"

קייפ ריאנגה, הקצה של הקצה בקצה העולם שמאלה

ליאת לביא

ימין... שמאל.. כחול ועוד גוון של כחול נפגשים, מידי פעם מערבולות קטנות מתגלות בתוך פס לבן של גלים. ברוכים הבאים לעוד פנינה בגן העדן של ניו זילנד: קייפ ריאנגה (Cape Reinga). המגדלור ניצב ב- Top of The North ואם סוטים מהכביש הראשי בדרך אליו, מתגלים חופים בתוליים, מסלולי הליכה קצרים, עצי קאורי עתיקי יומין ונקודות תצפית אחרות. אנחנו החלטנו שנוסעים ישר ואחר כך עוצרים.

הנסיעה מביי אוף איילנדס (Bay of Islands, ארכיפלג ממזרח לאי הצפוני) לנקודה הצפונית ביותר של האי הצפוני נמשכה כמעט שלוש שעות. משיחה ושירה נוצר שקט. כל אחד מאתנו צלל לתוך הנוף כאילו חלילה לא להרוס. שמש שקרנית ורוח חזקה קיבלו את פנינו כשירדנו מהרכב. אין ספק שלמזג האוויר יש תפקיד בצבעים. אגלה זאת באופן מפתיע כשאמצא את עצמי מבקרת שוב באותו מקום בתקופות שונות בחיי, עם אנשים אחרים ובדרכים אחרות: ברכב שלי, בטיול מאורגן, ברגל, בכביש הסלול או דרך ה-Ninty mile beach וטה פאקי (Te Paki) המתאימים רק לבעלי רכב 4*4 ומצריכים התחשבות בגאות ובשפל. כל אחת מהפעמים תשאיר זיכרונות מגוונים.

ההליכה מהחנייה למגדלור לא ארוכה. בטרק זה ייקח בדרך כלל לילה או שניים. מאז הפעם הראשונה שהייתי כאן, שביל הגישה הותאם גם לבעלי כיסאות גלגלים. חייכתי וחשבתי על חברה שלי... כל פסיעה מעוררת תחושה מרהיבה. כשמגיעים למגדלור מרגישים את הוואו. זאת לא רק הרוח, זה משהו באווירה. אולי ההבנה שאני עומדת בנקודה מיוחדת שמפגישה בין הים הטסמני לאוקיינוס השקט?

אחרי רגע של התפעלות מהמקום אני מתיישבת על האבנים, מביטה למרחקים ומסיטה את המבט לעבר המערבולות שנוצרות במעמקים, אותן מערבולות שעל פי המאורים מהוות ריקוד במפגש בין אישה לגבר ביצירת חיים. עוצמה ללא מילים.

מרהיב, התחושה שבאמת הגעת לקצה העולם. למי שעושה את טרק חוצה ניו זילנד, לרוב זאת רק נקודת ההתחלה....

לבלוג של ליאת

המגדלור בדובר, אנגליה

רומי ניקול שניידר

אל מגדלור סאות' פורלנד (South Foreland) שבעיר דובר Dover)) הגענו לאחר טיפוס קליל של שלוש שעות, עם המון עצירות צילום בדרך. לאנשים יותר זריזים הדרך תארך כשעה. דובר שוכנת במחוז קנט (Kent) בצידה המזרחי של אנגליה ונמצאת במרחק של שעה וחצי נסיעה מלונדון ברכב או ברכבת. הדרך אל המגדלור הניצב על פסגת הצוקים הלבנים של דובר, מתחילה בעלייה בקרבת הנמל ונמשכת בשביל צר שאט אט עולה בגובה וחושף נוף רחב ידיים המשקיף אל עבר הספינות השבות מצרפת לאנגליה.

מגדלור סאות' פורלנד קרוי על שם צוק הגיר שעליו הוא בנוי. הוא נבנה בשנת 1843 ומעוצב בסגנון ויקטוריאני. צורתו שונה בתכלית מרוב המגדלורים שאנחנו רגילים לראות: צלעות וקווים גיאומטריים שהופכים אותו לאייקוני במיוחד. בזמנו הוא נבנה כדי לאותת לספינות המגיעות למפרץ. החל משנת 1988 הוא נמצא באחריות החברה לשימור אתרים היסטוריים וטבעיים באנגליה (National Trust).

סאות' פורלנד, שהיה המגדלור החשמלי הראשון באנגליה, פתוח כיום לציבור. אך מאז שהחברה לשימור אתרים קיבלה עליו בעלות האור בו לא דלק, למעט פעם אחת בשנת 2012 לכבוד יום הולדתה של המלכה אליזבת'. כשהגענו אל המגדלור אחרי הליכה רגלית ממושכת מלאה בנופים ושטחים פתוחים מרהיבים, גילינו קהל גדול סביבו - משפחות שלמות, כלבים, וילדים שאכלו ארטיקים ונהנו מהנוף.

בקיץ ניתן לשבת בתוך המגדלור ל"אפטרנון טי" (כוס תה של אחר הצהרים) ולסייר בפנים. מכאן אפשר להמשיך ולטייל הלאה עד לעיירה קינגסדאון (Kingsdown), אך עבורנו המגדלור היווה נקודת ציון, והייתה לנו תחושת הישג שהטיול הגיע לנקודת השיא שלו.

לבלוג של רומי, Romi Around

מגדלור לינדסנס בנורבגיה

נעה מרקביץ

מגדלור לינדסנס (Lindesnes) הוא העתיק ביותר בנורבגיה. הוא הוקם ב-1656 בקצה הדרומי ביותר של נורבגיה כדי לכוון את הספינות לחוף מבטחים (תרתי משמע) ולסייע להן להימנע מהמערבולות המקומיות. כיום המגדלור הוא מוזיאון הפתוח כל השנה ומאפשר להכיר את ההיסטוריה הימית הנורבגית באמצעות סרטים ותערוכות מתחלפות.

המגדלור מוקף בשבילי הליכה, במסעדות ובאפשרויות לינה, כמו למשל במקום אשר שימש כביתה של משפחת שומר המגדלור (מקסימום שישה אנשים). בעיקר משמש המקום כנקודת צילום פופולרית, ובחנות המזכרות שבמקום נמכרים מוצרים המבוססים על מי ים, כמו סבונים, ליקרים, לחם בשם "Fyrbrød" (לחם המגדלור) שמורכב ממי ים ומאצות ועוד.

לבלוג של נעה

המגדלור בביירון ביי, החוף המזרחי, אוסטרליה

אילנה בר

"מגדלור". הלחמה של שתי מילים - מגדל ואור, מגדל של אור. אלומת אור המאירה בחשיכה, מסמנת לנוסעים באשר הם שהם קרובים לנמל הבית. עוד מעט יגיעו למקום מוגן, בטוח. אלומת האור מראה את הדרך לחוף מבטחים גם ליורדי הים וגם לנו, האנשים שפוסעים בדרכי החיים. זו אלומה שיש בה את כל צבעי הקשת, יופי רב, תקווה והבטחה. אבל חוף המבטחים לא יגיע מאליו. אנחנו לא נגיע אליו אם נניח לגלי החיים לשאת אותנו לאן שייקחו. כל אדם במסע חייו צריך לכוון את כוחותיו לשם, לחתור במים סוערים ולזכור שאם הוא זקוק לעזרה, היא בוא תבוא. יש אנשים ודברים בחיי המשמשים עבורי כמגדלור ברגעים של חושך וסערה; אנשים שאני בוטחת בהם שיאירו את אפלתי. יש גם אנשים שאני יכולה לשמש כמגדלור עבורם, כזה שהם יכולים לתת בו את מבטחם, שאאיר את אפלתם.

תמונת המגדלור שבחרתי צולמה בביירון ביי (Byron Bay), בחופה המזרחי של אוסטרליה - הנקודה המזרחית ביותר ביבשת. זהו מגדלור לבן, יפה, שמרחוק נראה כמו מגדל צעצוע. כשמטפסים לראש הגבעה שעליה הוא ממוקם, נגלה האוקיינוס ברוב גודלו, רוחבו, עומקו, יופיו. כמו משחק ילדים.

לבלוג של אילנה: "יצאתי מביתי למסעותיי"

info@galia-guttman.com

טל': 054-723-3949

© Galia Guttman 2014

  • Facebook Basic Square
whatsapp_icon.png

הרצאות על מקומות ויעדי טיולים מיוחדים בעולם:

יעדים בארץ ובעולם:

צילומים: אראלה יואל, חיים קמחי, גליה גוטמן 

© Galia Guttman 2014