נסיכי הגאות והשפל
האלפים ההולנדיים
בצפון הרחוק של הולנד השתכנעתי סופית שכדור הארץ הוא שטוח, בדיוק כפי שטענה הכנסייה הקתולית בימי הביניים וכפי שטוענים חסידי התאוריה כיום. זה קרה בטיול בים ואדן (Wadden Sea) – אזור מרתק של גאות ושפל על חוף הים הצפוני של הולנד. הליכה על קרקעית ים ואדן היא אחת מהחוויות היותר מפתיעות שתמצאו. בהולנדית זה נקרא ואדלופן (Wadlopen, הליכה בבוץ), ובשל הקושי הגופני הכרוך בה הפעילות הזו כבר זכתה לכינויים כמו "טיפוס הרים מישורי" (Horizontal Mountaineering), "האלפים ההולנדיים" וכיוצא באלה.
אין כאן באמת הרים ( נו באמת, גובהו של ה"הר" הכי גבוה בהולנד הוא 322 מטר), אבל מומלץ שלא לטעות באתגר שמציבה הפעילות הזאת, הדורשת רוח הרפתקנית, רגליים חזקות וסיבולת לב ריאה. ההליכה מתבצעת – איך לא - בזמן השפל, כשפני הים רדודים ונוצרת אפשרות לחצות את קרקעית הים בחרבה. מדובר בהליכה לא פשוטה על קרקע חולית ובוצית המצולבת בשתי וערב של שרטוני חול, תעלות, "ערוצים", ושקעים שבהם המים מגיעים עד לגובה הברכיים, המותניים ואף החזה, כשסביבכם רק ים, חול וציפורים.
משה רבנו בים הצפוני
הסיורים מתחילים לרוב באחד מהסכרים שלאורך החוף, ממשיכים באגמים מלוחים ובוציים והלאה לקרקעית החולית של הים. ההליכה מתבצעת בליווי מדריכים מקצועיים המכירים היטב את השטח ומעניקים הסברים על הטבע הימי מסביב – הציפורים, הדגים, בעלי חיים ימיים אחרים וצמחי הים. עם קצת מזל אולי תיתקלו בקבוצה של כלבי ים הנחים על תלולית חול. במהלך הסיור חוצים תעלות שבהן עוברות סירות בזמן הגאות ופה ושם עוצרים למנוחה על תלולית חול. הפעילות מוצעת בכמה רמות קושי ובמגוון מסלולים ונמשכת בין שלוש לחמש שעות, תלוי בסוג הסיור.
אם זמנכם בידכם, תוכלו לשלב גם שהייה של יום או יותר על אחת מ"חמש הפנינים של צפון הולנד", כפי שמכונים חמשת האיים שבחלקו ההולנדי של ים ואדן - Ameland, Terschelling, Schiermonnikoog, Texel ו- Vlieland. התעבורה אל האיים ובינם נעשית במעבורת. אנחנו בחרנו במסלול מעגלי שנמשך כחמש שעות. נפגשנו עם המדריך בפיטרבורן (Pieterburen), כפרון קטון בצפון-מזרח הולנד. זהו אזור עם כנסיות לְבֵנִים גותיות, חוות מסורתיות ותצפיות אינסופיות עד לים ואדן. אחרי כמה דקות נסיעה מצאנו את עצמנו על דייק גבוה עם עשב ירוק, כבשים ופרות. המדריך, הולנדי מבוגר, מסוקס ומצויד במוט עץ ארוך, לא דיבר מילה אנגלית. לולא הקרחת, אפשר היה לטעות בו שהוא משה רבנו המוליך את עם ישראל בים סוף. למזלנו הוא לא האריך בהסברים (שאותם תרגמו לנו בשמחה כמה הולנדים חביבים) וכמעט מיד יצאנו לדרך
בעוד כמה שעות תתרחש הגאות וגובה המים יעלה בכשניים וחצי מטרים. זאת הסיבה שחייבים כאן מדריך. לא רק שצ'יק צ'ק מאבדים כיוון וקל מאוד לבלבל בין החוף לשרטונות החול הבולטים מעל פני המים; חשוב מאוד שיהיה אתכם מישהו שמכיר היטב את זמני הגאות והשפל. ירדנו מהדייק לתוך בוץ טובעני, חלקלק, פיכסי ומשעשע לאללה. ככל שהעמקנו אל תוך הים הגענו לחול יותר נקי ופחות טובעני והצעידה נעשתה קסומה ממש.
החיים בשפל
השפל הוא זמן נהדר לערוך היכרות עם בעלי החיים המיוחדים של הים הצפוני. צעדנו בין מאות חסרי חוליות: רכיכות, סרטנים קטנים וגדולים, וצדפות שהשפריצו סילוני מים קטנים. ככה זה כשאתה גומע שישה ליטר מים ביום. כל צדפה משריצה כ-4,000 ביצים בשנה, מהן שורדות רק כ-120. מי שחוגג על הצדפות הם הברווזים. הם בולעים אותן בשלמותן, בבטן פנימה הן מתעכלות וקליפת הצדף מופרשת.
חסרי החוליות שחיים כאן פועלים על פי קצב הגאות והשפל. בניגוד לאורגניזמים שהשעונים הביולוגיים שלהם מסונכרנים בהתאם לתנודה של כ-24 שעות הנקבעת על פי השמש, השעונים של יצורי הגאות והשפל החיים במים רדודים מסונכרנים על פי שעון של כ-12.4 שעות, הנקבע על פי מחזור הירח ושינויים עונתיים במהלך השנה.
הגאות, המתרחשת פעמיים ביום, נושאת עמה את מי הים הצפוני העשירים בסחף ובפלנקטון שבזמן השפל נותרים ברובם על הקרקעית. המים הרדודים מתחממים במהירות וכך נוצר כר פורה שבו משגשגים עשבי ים שונים ואצות – והם שמתניעים את שרשרת המזון העשירה של ים ואדן.
עשרה מיליון ציפורים נודדות
ים ואדן, הגובל בהולנד, גרמניה ודנמרק, הוכרז בשנת 1982 אתר מורשת של אונסק"ו. זהו אזור של טבע ייחודי והוא בעל חשיבות ראשונה במעלה עבור מגוון אדיר של עופות. מעלינו עופפו המוני ציפורים ממינים שונים: קורמורנים, שחפים שחורי גב, שחפי הרינג, אווזים, ברווזים, כַּפָּנִים, עיטים ימיים ועופות חוף אחרים. כעשרה מיליון ציפורים נודדות מנצלות את ים ואדן לחניית ביניים מדי שנה בדרכן מאתרי הקינון הקיציים שלהן באזורים הארקטיים למערב אפריקה, שם יעשו את החורף. את חודשי הקיץ המאוחרים הן יבלו פה בביצות המלח, חלקן ישירו את נוצותיהן ויגדלו חדשות. אחרות יישארו כאן במשך כל החורף.
על תלולית חול קרובה רבצו שני כלבי ים, אימא וגור. במרחק מה מאתנו "עגנה" ספינת מפרש על שרטון בציפייה לגאות. קרני השמש השתקפו ונצנצו בגלים הזעירים של הים בשפל. האופק נראה כאילו הוא נמצא באינסוף, ללא העקמומיות המתבקשת של הגלובוס. המראה היה הזוי, ואני אכן הגעתי למסקנה שכדור הארץ שטוח.
נעליים מאבדים מהר
כעשרים אלף איש בשנה מתנסים בספורט ההולנדי הזה - צעירים ומבוגרים בגילים שונים. בשל הקושי הפיזי, מעט משפחות עם ילדים קטנים בוחרות בבילוי המיוחד הזה. הילדים היחידים בקבוצה שלנו היו הנכדים שלנו גיא ומיה – אז בני 12 ותשע - שעמדו באתגר טוב יותר מהגדולים. נראה לי שאת החוויה הזאת הם לא ישכחו.
החלפתי כמה מילים עם ההולנדית שהלכה לידי , כבת ארבעים. זאת הייתה לה הפעם הראשונה שהיא מתנסה ב-Wadlopen. "כשהייתי ילדה בבית הספר היסודי גדלתי על סיפורי אימה של אנשים שאיבדו את דרכם בים הצפוני בשפל ואז הגיעה הגאות. זה קצת דומה לסיפורים שעליהם גדלים ילדי מרכז אירופה, על אנשים שתעו ביער עבות ולא נראו עוד. אני חושבת שכל הולנדי חייב להתנסות בחוויה הזאת לפחות פעם בחייו", אמרה.
כשחזרנו לחוף מבטחים המדריך הצביע על מעין שוקת עם מים זורמים. חלצנו נעליים וניסינו לשווא להיפטר מהבוץ (המסריח) שדבק בהן. הנה לכם סיבה טובה להצטייד לחוויה בזוג נעליים חזקות אבל ממש משומשות, שתשמחו להיפטר מהן. מצד שני, אין מצב לעשות את ה-Wadlopen בלי זוג נעלי הליכה במצב סביר ושרוכים שקשורים חזק מאוד. אחרת הנעליים יישארו תקועות בבוץ. תשאלו את הבן שלנו, שנשאר עם הסוליה ביד.
צילומים: גליה גוטמן
רומנטיקה בחוף
ממצודת אשדוד ים לחולות ניצנים
לקראת סוף הקיץ, כשחבצלות החוף פורחות בין קירות האבן העתיקים ומפיצות לעת ערב ריח משכר, מצודת אשדוד ים שעל החוף הדרומי של אשדוד היא המקום הכי רומנטי בעיר. המצודה, ששרידיה ניצבים על חוף הים בדרום אשדוד, היא פינת חמד שאינה מוכרת לרבים. ראשיתה בנמל ובעיר מסחר שנבנתה ככל הנראה במסורת הערים ההלניסטיות והרומיות במאה הרביעית לספירה, ועל פי מקורות היסטוריים נקראה אזוטוס פאראליוס (Azotus Paraliyus), שפירושה אשדוד חוף. היא מופיעה במפת מידבא כעיר עם מזח, רציף, מזרקה, כנסיות, מבני ציבור ומדרגות שהוליכו לבתים.
באמצע המאה השמינית לספירה (התקופה הערבית הקדומה), נבנתה על יסודותיה מצודה ימית בשם קלעת אל-מינה (מצודת הנמל), במטרה להגן על המקום מפני פלישה של ספינות ביזנטיות ורוב השרידים שנמצאו במקום הם מהתקופה הזו, תקופת חליפות בית אומיה. בתקופה הצלבנית בוצרה המצודה ונקראה קסטל ברואר. בעבודות חפירה הנערכות בה מעת לעת שוחזרו שורות של חדרים, התגלו תנורי בישול ואפייה ונחשפה חצר שחלקה הדרומי שימש ככל הנראה כאורווה לסוסי חיל המצב ששהה במקום.
מהמצודה - הבנויה אבני כורכר ונותרו בה מגדלי שמירה עגולים ומרובעים - נשקף מבט יפהפה עד לאופק. הכחול של הים, הזהוב של רצועת החוף, פרחי נר הלילה שפורחים כמו פנסים צהובים ורחש גלי הים, יכולים לגרום לפרץ של רומנטיקה גם אצל ציניקנים מוצהרים. אפשר לפרוש שמיכה דקה לרגלי המצודה ולערוך פיקניק לעת שקיעה, ומכיוון שזהו חוף בלתי מוכרז אין כאן הרבה מתרחצים, רק דייגים שמנקדים את החוף עם חכות ביד. כיאה לחוף דרומי, החול כאן נקי, לבן ורך. בשעת החסד שבין הערביים גם הטרקטורונים כמעט שאינם פעילים, ואם ממשיכים כמה קילומטרים דרומה מגיעים לשמורת חולות ניצנים.
צילומים: בועז רענן
יותר טוב מכל פסיכולוג
מסידנא עלי לשפך הירקון
אם מגיעים מוקדם בבוקר למסגד סידנא עלי (אדוננו עלי), הניצב על הצוק שבחלקו הצפוני של חוף הרצליה, אפשר עדיין ליהנות מהצהוב המסנוור של נר הלילה. כמו פרחי חוף אחרים דוגמת לפופית החוף, חבצלת החוף ואחרים, גם נר הלילה נפתח בבת אחת עם השקיעה ונסגר או נובל כשהשמש מתחילה לקפוח. כשהיינו ילדים האמנו שמי שמסתכל על נר הלילה בטוח יתעוור, ולא העזנו להסתכל על הפרחים המתוקים האלו, שכל כך מזוהים עם נוף חופי הארץ. פריחתם של פרחי החוף לרוב בהירה מאוד, הם כמעט שרועים על האדמה וכך הרפרפים (פרפרי לילה) יכולים להגיע אליהם כמעט בזחילה ולהאביקם.
צעדנו יחפים לאורך החוף, שיחקנו עם הגלים וצפונית לשובר הגלים שבחוף תל ברוך נכנסנו פנימה לנדנדת גלים משעשעת ומרעננת. כאן מצאנו גם את איש הציפורים. לא רק שהוא וחברו הם מה"קבועים" של החוף, אלא שהלִבְנִיוֹת כבר התרגלו אליהם ומצפות לקבל מהם את הצ'ופר הקבוע - דגיגים שהם מצליחים לדוג. "יותר טוב מכל פסיכולוג", אמר האיש השזוף בחיוך.
סיימנו בתל כודאדי שעל הגדה הצפונית של הירקון, במקום שהוא נשפך לים. בתל נמצאו שרידי מצודה, כנראה מן המאה ה-8 לפני הספירה, שתפקידה היה להגן על הכניסה לאפיק הנחל מכיוון הים. שרידיה התגלו בשנת 1936 במסגרת חפירות הצלה לקראת בניית תחנת הכוח רידינג הסמוכה, ומשערים שהיא אחת מסדרת מצודות אשוריות שנבנו לאורך החוף.
בתל ניצב אחד מעמודי הזיכרון לציון צליחת הירקון על ידי הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. במרחק של כמעט נגיעה ניצב המגדלור שנבנה על ידי הבריטים בשנת 1935, וממש בסמוך הארובה של רידינג. כך, מבלי שמישהו תכנן, ניצבים פה זה ליד זה שלושה סמלים פאליים על החוף.
וידיאו: ניסים מיארה; צילומים גליה גוטמן
וכשיבוא שלום
משבי ציון לראש הנקרה
פעם, לפני חמישים שנה בערך, נכנסתי עם עוד שני חבר'ה לים בראש הנקרה ובמשך כשעתיים שחינו בתוך הנקרות. הים לא סער, אבל גם לא היה שקט. הגלים היכו בעוצמה בקירות הגיר הלבנים. יש המעריכים את עוצמת המכה של הגלים ב-250 טון על כל מטר של המצוק, וגם גלי הקיץ כוחם רב. הרגשנו אותם היטב בתוך הנקרות, ואני הרגשתי כמו גיבורה בסרט פעולה.
נזכרתי בחוויה ההיא בטיול החוף משבי ציון לראש הנקרה שעשינו לפני כמה ימים במסגרת חבורת ה"הולכים ומשוטטים" שלנו. החוף הצפוני של ישראל שונה בתכלית מחופה הדרומי. הוא סלעי, מחורץ, כהה, מלא במפרצונים קטנים המהווים בריכות שכשוך לילדים בקיץ, ומסתיים בדרמה הגדולה של צוק ראש הנקרה.
התחלנו את הטיול מעט מדרום לחוף הרחצה של מושב שבי ציון, שם ניצבת האנדרטה לזכר 12 חללי אסון השייטת שנהרגו בלבנון בשנת 1997. החוף הצפוני של ישראל מבותר בערוצים רבים של נחלים, חלקם נחלי אכזב וחלקם נחלי איתן - נחל בית העמק, נחל געתון, נחל שעל, נחל כזיב, נחל בצת ונחל יסף – ומדי פעם נאלצנו לעשות עיקוף ולפנות מעט מזרחה. כך גילינו במרחק מה מהחוף בית עלמין עתיק, כפי הנראה פיניקי. מי שגילה לנו את מיקומו של בית העלמין הוא סיקו בכור, מדריך בחסד ואוצר בלום של ידע, שלמרבה השמחה הצטרף אלינו לטיול. ממנו גם למדנו על סלעים ביוגנים - סלעי משקע ימיים האופייניים לרצועת החוף כאן. צבעם בהיר יחסית והם מורכבים משלדים וחלקי קונכיות של יצורים ימיים.
מדי פעם נכנסנו לשכשוך מרנין באחת מהבריכות הטבעיות. כשהגענו אל "מדינת אכזיב", הכפר המיתולוגי של אלי אביבי, הניצב כיום חרב, לא יכולתי שלא לפזם לעצמי את "לילה בחוף אכזיב", שירה של נעמי שמר שנכתב לתכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון. השיר היה שלאגר רציני בשנות השישים ואף שולב ב"דליה והמלחים", סרטו הקומי (שלא לומר סרט בורקס) של הבמאי מנחם גולן. אגב, אכזיב (כזיב לפי חז"ל) שהיה בתקופות קדומות ישוב מרכזי לחופי הים התיכון, שכן מדרום לרכס סולם צור וראש הנקרה וכחמישה קילומטר צפונית לנהריה. בזכות מיקומו והיותו מתקופת המקרא ועד תקופת התלמוד עיר גבול בין הגליל היהודי לתחום צור הפיניקי - הוא נזכר רבות במקורות היהודיים.
העיקוף של חוף אכזיב (חוף רחצה סגור בתשלום) הוביל אותנו מזרחה אל קו הרכבת הצבאי חיפה-ביירות-טריפולי, שהבריטים השלימו את בנייתו ב-1942 והקמתו כללה גם את חציבת המנהרות בראש הנקרה. הלכנו בצל אקליפטוסים על המסילה הישנה שעליה שקשקה פעם הרכבת לביירות. מי יודע? אולי כשיבוא שלום אז ברכבת ניסע גם לביירות. סיימנו בחניון אקליפטוסים סמוך ומוצל עם כמה שולחנות עץ, שם חיכתה לנו ארוחת שחיתות משובחת מהמטבח של אום ח'ליפה, קייטרינג דרוזי מדלית אל כרמל.
צילומים: חבורת "הולכים ומשוטטים"
הכי חוצלארץ שאפשר בכסא המחשב שלי.
לפעמים אני מסיים עם נעלים רטובות... או כך נדמה לי.
תודה גליה.
תודה מישמיש
את שופעת הפתעות גליה. מי היה מאמין שישראלים יצטרפו לדשדוש הואדן. נהנתי לשמוע את שכשוך המים בסרטון וגם לקרוא על הרפתקאותייך במקומות היפים בארץ.
יפה מאוד!