אין שום דבר זכרי בנוף הזה, של דיונות רכות. ערב אחד ערכתי מופע ריקודי בטן. אולי נתקפתי בהזיות בהשפעת פטריות האבן.

איש לא הכין אותנו למחזה הזה שכמו נלקח מהסרט שר הטבעות. אפשר היה כמעט לגעת במגמה הרותחת בכ-1,500 מעלות ובלשונות האש שריקדו בתוך הלוע

מיד לאחר שהיינו עוברים את טאבה, את אי האלמוגים ובריכת השמש וממשיכים לדהור דרומה, הייתה מתחילה לגאות אצלי תחושה של מרחבים. במפרץ נעמה...