הלב שלי החסיר פעימה. סיפרתי לשומר בדלפק שבאתי לחפש את שמו של אבי ברשומות. עלינו לקומה השלישית והשומר הוביל אותנו במסדרונות ארוכים, שלא נתעה.

מתחת לחלון דירת Airbnb ששכרנו בקיץ 2016 בעיר גדנסק הייתה מסעדה פינתית קטנה. בכל צהרים התיישבו שם אקורדיוניסט וכנר. הקשבתי להם, וחזרתי לילדות

כשדלתות המתכת נטרקו מאחורי בבום מהדהד, היה לי קשה להתגבר על האימה, גם אם זה היה בכאילו. הדקות המעטות בהן "נכלאתי" בתא בכלא, גרמו לי לחשוב...

בתחילת ספטמבר 1921 יצאה קבוצה של ארבעה גברים ואישה אחת למסע מאלסקה לאי ורנגל (Wrangel Island) שבצפון הרחוק של רוסיה. שמה של האישה היה...

הסלע קר? האבנים הקטנות מפריעות? הקוצים דוקרים? היא מתקפלת וקלילה, לא תופסת נפח אין לה כמעט משקל, והמחיר שווה לכל כיס.

בילדותי בנהריה אופניים היו לגמרי חלק מהיום-יום. אמנם איני רוכבת שטח מקצועית, אך גיליתי שלרכוב 36 קילומטר זה ממש אפשרי, ובזוג זה ממש נחמד...

מה המשותף בין לפלנד, אפריקה, מדבר סהרה ותל אביב? חלומות ילדות על איילים רתומים למזחלת, טרזן בית עצי הג'ונגל, הנסיך הקטן או חבורת חסמב"ה...

בלילה שבין 15 ל-16 בינואר 1948 יצאה קבוצת לוחמים לתגבר את גוש עציון המנותק. כולם עד האחרון שבהם נהרגו. לאחרונה הנצחנו את זכרם ברגלינו...

איך שסבך הבמבוק החל להתנועע הגיח מתוכו יצור ענקי, שעיר ושחור. זה היה אחד מאותם הרגעים שבהם מרגישים כמו בפארק היורה. במרחק שלושה מטר מאתנו...

עזבו אותי משרשראות זהב וטבעות יהלומים, אבל אין כמעט מקום בעולם שבו טיילתי וחזרתי משם בלי עגילים. כי בשבילי עגילים זה עניין של גיאוגרפיה.

שוק לוינסקי הנהדר חוגג השנה פעמיים: מאה שנים להיווסדו ושנה אחת להפיכתו למדרחוב. יצאנו, חבורה עליזה בשישי האחרון, לשוטט בין חנויותיו ולטעום

בגיל 71, אחרי שהיית כמעט בכל מדינות העולם, היית אומר שמסעותיך שינו אותך בצורה כלשהי? קשה לדעת מה הייתי יכול להיות אחרת...

ב"שביל פלסטין" שבשומרון מתקיימת תיירות של הוויה כפרית פלסטינית הכוללת אירוח ושבילים. בהמשך, בישוב פדואל אפשר להשקיף מ"המרפסת של המדינה"

השעה הייתה כמעט שש, השמש כמעט נעלמה. אנה חברתי ואני ישבנו כמו פולניות טובות לבד בחושך, במזחלת כלבים לאור הירח אי שם. לפתע ראינו אור קלוש...

עמדתי בתור לחֶמְדָּה, חנות הפרחים של יואב הוכמן שבשוק לוינסקי, שבה שוזרים זרים של שמחה. החנות נקראת על שמה ולזכרה של אמו, שהייתה אישה שמחה

לקול הלמות תופים, תקיעת קרנות ושופרות, נשיפה בקונכיות ענק, נקישת מצלתיים ותפילות, צעדו אל כיכר הארמון הקטנה והעתיקה נזירים בגלימות אדומות...

"מי שיש לו מרווה תחת ידו מרחיק מחלה מביתו", חייכה אלי איריס גדיד, המנהלת ביחד עם בנותיה, קארין והילה, את תבלינסקי - חנות תבלינים וצמחי מרפא

גנבנו חופשה מימי הקורונה ומרכבת ההרים הפוליטית כאן, וברחנו לכפר קטן בהרי רילה בבולגריה. נשמנו חמצן, זללנו פטל, טיילנו וחווינו מלא הפתעות.

אני לא צמחונית ולא טבעונית. אני "מפחיתנית". בתוך הטרנד הטבעוני של תל אביב צמחה בשוק לוינסקי חנות מקסימה בשם טעם לחיים, עם אגוזים ותחליפי חלב

לפני כמה שנים הצטרפתי לקבוצת אספנים חובבים מישראל, שיצאה לסיור עתיקות בשווקי אנגליה. ביום האחרון נכנעתי ורכשתי שרפרף עתיק ומגולף מסיסם הודי