שם ראיתי תור
שוק לוינסקי הוא שוק הומה אדם, ניחוחות וצבעים, שלרוב מזוהה עם מיני מזונות ותבלינים. בפינת הרחובות לוינסקי-מרחביה ראיתי תור משתרך לו, אז נעמדתי גם אני. לפני רכנה בחורה נאה על אופניה ושוחחה עם בחורונת שזופה. לפניהן, כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ, עמדה מזיעה גברת הדורה, מלטפת בסבלנות את ראשי שני ילדיה. מאחורי נעמדו זוג סבים עם עיניים מחייכות. המסכה אמנם הסתירה שפתיים ואף, אך תאמינו לי, הם זרחו כזוג אוהבים צעירים. מאחוריהם התייצב בחור שרירי, עמוס בשלושה סלי בד.
מהר מאוד התברר לי שאני עומדת בתור לחֶמְדָּה, חנות הפרחים של יואב הופמן, שבה שוזרים זרים של שמחה. יודעים איך זר נולד? כמו הצחוק. מתחיל מבפנים, ומתגלגל החוצה... יואב פתח את חֶמְדָּה לפני כחמש שנים. החנות נקראת על שמה ולזכרה של אמו חמדה, שנפטרה בטרם עת ממחלה קשה. "אמי הייתה אדם מאושר ומלא שמחת חיים" מספר יואב. השמחה שכה אפיינה אותה מונצחת בחנות קטנה ומיוחדת זו.
בטרם היות הקורונה, הלקוחות של חמדה היו מלקטים בעצמם את הפרחים הטריים. "אנחנו אף פעם לא מקררים פרחים", אומר יואב. "כל מה שמגיע נמכר באותו היום". בימים אלו, כשאין אפשרות להכניס קונים לחנות הפצפונת המלאה באגרטלים ודליים עם פרחים, חמישה אנשי צוות צעירים ונמרצים משקיעים במלאכת הליקוט ומגדילים לעשות בשזירה. תודעת השירות בחנות יוצאת דופן, ובפתח החנות שואלים השוזרים לצרכי הלקוח - תקציב, צבע, סגנון - וחוזרים פנימה למלאכתם - אומנותם.
יש פרחים שעד אין סוף
התור שלי התקרב. להפתעתי, הבחורונת השזופה שלפני ביקשה זר של צמחים מיובשים. בזמן שהשוזרת נעלמה בין הדליים, שאלתי אותה מדוע היא קונה פרחים כמושים. הסתבר לי שהיא מייצגת טרנד: אנשים מבקשים לרכוש צמחים יפים שלא דורשים טיפול, לא נובלים ואולי גם לא מתים, אך כדי לגוון ניתן להחליפם אחת לכמה חודשים. עלו בי מחשבות על נושא שמטריד את בנות גילי - דחייתה של קְמִילָה בעזרת טשטוש קמטים, החל מבוטוקס והמשך בהרמת פנים, וחלקן יעשו הכול כדי להרגיש נחשקות, יפות ואהובות.
קסם ידי השוזרת ניכר בזר היפה שהיא הכינה עבור הצעירה השזופה. ולכן, כאשר שאלה אותי לגבי הסגנון הרצוי, אמרתי שמעניין אותי זר שאפשר לתת לו להתייבש ושעדיין יישאר יפה. "לא צריך לזרוק פרחים שנבלו. יש כאלו יפים גם אם התייבשו". אמרה הקוסמת. ולראייה, הזר שהיא שזרה עבורנו שמר על חינניותו במשך כמה חודשים. ובאשר לנו הנשים, אלו מאתנו שחצו את החמישים או השישים, אני מציעה לזכור, "כי חֵן כָּל גִּיל עַל גִּילוֹ הוּא" (מתוך שיר של זלמן שז"ר). באותו רגע התנגן לי בראש של שיר של המשוררת דליה רביקוביץ', מתוך מבחר שיריה "שם ידעתי חמדה":
"וְהָאוֹר הָלַךְ מִסָּבִיב שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ,
וְגַלְגַּל הָעַיִן אֶת גַּלְגַּל הַחַמָּה חָמַד.
אָז יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ".
מוזמנים להקשיב לביצועה היפהפה של צילה דגן
Woop Woop
האם כבר חייכתם היום? אולי אפילו נשפכתם מצחוק? תראו, בחמדה יש אווירה. השוזרים באים לעבודה "להרים", כלומר "לעשות שמח", או במילותיו של יואב Woop woop. כששאלתי אותו לפשר הצירוף, הוא והשוזרים בחנות נשפכו מצחוק. בסלנג האוסטרלי משמעות הביטוי רחוק מכל מקום. מה שבטוח, מחוויית הקניה בחמדה אתם תצאו במצב רוח על הגובה, כזה Woop Woop.
להזמנות, משלוחים ושאלות: 052-364-6506
צילומים: לאה גלמן, מדף הפייסבוק של חמדה