אני יוצאת להרפתקה במזחלות כלבים עם אינואיטים במזרח גרינלנד

הגענו לסנט. פטרבורג באמצע פברואר, בדיוק בשבוע שבו חוגגים את Valentine's Day. נהר נבה רחב הידיים ועמו תעלותיה המפורסמות של העיר קפאו לחלוטין

צעדים כבדים מרעידים את האדמה ודינוזאור ענקי פוסע בכבדות תוך שהוא רומס את הצמחייה שבדרך. הקטע הזה, שנשמע כמו עוד סיפור דינוזאורים חביב, התרחש

בשעת בוקר מוקדמת עלינו על רכבת לנסיעה סביב הקצה הדרומי של ימת בייקל, במסע מנטלי לעולם שהכרנו מהסיפורים ולא באמת הכרנו

מעט לפני שש החלו להישמע מעלינו צווחות רמות. ואז ראינו אותם, את מאות התוכים שעפו זוגות זוגות, כמו מטס של עפיפונים חיים בכל צבעי הקשת

צעדנו בין קקטוסי ענק, מגדלי סלע צבעוניים ומפותלים וכפרים זעירים עם בקתות טיט, עד שהגענו לשביל, הוא השביל האחרון של קיד וקסידי.

אין שום דבר זכרי בנוף הזה, של דיונות רכות. ערב אחד ערכתי מופע ריקודי בטן. אולי נתקפתי בהזיות בהשפעת פטריות האבן.

סירת הקאנו מחליקה בשקט במעלה הנהר. שלדגים צובעים את האוויר בנוצותיהם, קפיברות עומדות על הגדה ממול. חלום של שנים התגשם. אנחנו בפנטנל

איש לא הכין אותנו למחזה הזה שכמו נלקח מהסרט שר הטבעות. אפשר היה כמעט לגעת במגמה הרותחת בכ-1,500 מעלות ובלשונות האש שריקדו בתוך הלוע

לא האמנתי שאלך, אבל דווקא באי החמוד הזה באלי, המעלה בדמיון תמונות של גן עדן וחופים לבנים, ראיתי קרב תרנגולים עד המוות.

שנים חיפשתי את השלכת הכי יפה. בניו אינגלנד, ביפן, במונטנגרו, בקנדה, בעמק הלואר, במחוז צ'ינגחאי בסין, ברמת הגולן. בסוף מצאתי אותה, בקוריאה.

כמה נוח. רק תגידו לנו כמה פיקסלים, ויש לנו ביד "מדד אולטימטיבי" לגבי שוויה של המצלמה ולגבי איכות התמונה שאפשר להפיק ממנה. האומנם?!

למה? שאלו בעליונות בריטית משועשעת חברינו האנגלים כשסיפרנו שאנחנו נוסעים לוולס. אז מדוע יורש העצר של הממלכה האנגלית נקרא The Prince of Wales?

מי לא רוצה נעלי הליכה שיהיו נוחות, גמישות, יציבות ועמידות, כאלה שיקנו אחיזה טובה בעקב ומספיק חופש ומרחב לבהונות.

ביוני 1992 נודע לי שמתארגן טיול שורשים לפולין ולאוקראינה המערבית. בעיקר רציתי לראות במו עיני את העיירה זברז' (Zbarazh) שבאוקראינה המערבית,

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך לאן", - אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.

מיד לאחר שהיינו עוברים את טאבה, את אי האלמוגים ובריכת השמש וממשיכים לדהור דרומה, הייתה מתחילה לגאות אצלי תחושה של מרחבים. במפרץ נעמה...

איך ברחתי לבד לים בגיל שלוש וחצי. זה היה הטרק הראשון שלי. גם המכות שחטפתי אז בטוסיק לא הצליחו לדכא את רוח הטיולים וההרפתקנות.