יוון,איתקה

על קיקלופים ומסעות

כשאני חושבת על טיולים ומסעות, שלושת השירים האלה מצליחים לרגש אותי בכל פעם מחדש, והם קצת כמו תפילת הדרך האישית שלי...

איתקה // קונסטנדינוס קוואפיס

כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת. אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.

לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג. לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.

שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד. כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.

בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגֹן

תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב, פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה, וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים

כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים. עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם לִלְמֹד, לִלְמֹד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.

וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה. אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת. שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ. אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.

אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.

וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה. וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן, תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.

(מיוונית יורם ברונובסקי)

איתקה היא אי קטן בים היוֹני, סמוך לחופי יוון. מכאן יצא אודיסאוס, מלך איתקה, להלחם בטרויה, והוא זה שהגה את הרעיון המבריק של הסוס הטרויאני שהביא למפלתה של העיר. שיכור ניצחון ובטוח ביכולתו להצליח בדרכו חזרה לאיתקה ללא עזרת האלים, התגרה בהם אודיסאוס. וכמו שקורה באגדות ולא רק בהן, על חטא היוהרה נענשים. אל הים פוסידון דאג שמסעו של אודיסאוס חזרה לאיתקה יתארך עד מאד ויהיה רצוף תלאות וסבל, סירנות, קיקלופים ומה לא. אחרי שנלחם במשך עשר שנים במלחמת טרויה, עשה אודיסאוס עשר שנים ארוכות נוספות בדרכו בחזרה אל ביתו הקרוב, אך הרחוק כל כך, עד שלבסוף הגיע שבע תלאות וסבל, חזרה אל איתקה .

שירו הנהדר של המשורר היווני המודרני קונסטנדינוס קוואפיס נכתב בשנת 1911, והוא עוסק במסעו המיתולוגי של אודיסאוס לאיתקה, אך מצד שני הוא מדבר גם על איתקה שלנו, של כל היוצאים לדרך.

קוואפיס לקח את סיפור האודיסאה והפך אותו למשל ולדוגמה למסע, לכל מסע, ולאן שהוא לוקח אותנו, כל אחד לפי דרכו. איתקה היא אמנם היעד, אך מה עם הדרך? האם מה שחשוב זו המטרה, או שמא הדרך אליה?

וכך כתב ברונובסקי בהערות לתרגומו המופתי: קונסטנדינוס קוואפיס (1863 – 1933), גדול השירה היוונית המודרנית, איש התרבות הים-תיכונית הישנה והחדשה, גדל באלכסנדריה. השיר נכתב בגרסה ראשונה בשנת 1894; בגרסה סופית, לאחר עריכות חוזרות ונשנות ב-1910, ופורסם ב-1911. זהו אחד מן הידועים שבשירי קוואפיס, על נושא הומרי...והוא מאזכר דמויות ומעמדים ידועים מתוך ה'אודיסאה'. לשיר משמעות סמלית-כללית ברורה, דבר הניכר בעליל מתוך טור-הסיום המדבר בלשון רבים, לשון הכללה, על ה'איתקות' שבחיי אנוש, כל אנוש.

תפילת הדרך // מתי אומרים?

היוצא לדרך, (רק) אחרי שיצא מעיבורה של העיר מתפלל תפילת הדרך. השוהה בדרך יותר מיום אחד, מתפלל תפילת הדרך בכל יום שאחרי היום הראשון

משירי סוף הדרך (שיר ראשון) // לאה גולדברג

הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר. הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם. הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר. יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.

צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם, הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב, צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת: - הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?

באיזו דרך עלי ללכת // מתוך הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול

"שונר צ'שייר", היא פתחה בהיסוס, מאחר שלא היתה בטוחה כלל, אם יהיה מרוצה מהכינוי: אבל החתול רק הרחיב מעט את חיוכו. טוב עד כאן הוא מרוצה חשבה אליס, והמשיכה: "התואיל להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.

"לא אכפת לי כל כך לאן" - אמרה אליס.

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.

"בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר.

"בטח שתגיעי" , אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".

(תרגום רנה ליטוין)